יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

טיול תחבורה בחיפה

סקר לא מחייב שעשיתי, מעלה כי ילדים אוהבים רכבות, מכוניות ובכלל אמצעי תחבורה למיניהם.

ביום טיול בחיפה אפשר, ב"טעימה" אחת לנסוע ברבים מהם, ו"על הדרך" לשלב טיול בעיר יפהפיה שמציינת בימים אלה את "חג החגים" – חנוכה, כריסמס (ובעבר גם חגי המוסלמים, ש"נדדו" בלוח השנה בגלל לוח השנה המוסלמי).

לא הספקנו לבצע את המסלול השנה בחנוכה (ילד חולה), אבל לפני כמה ימים הקדים אותי חברי אילן קירשנבאום וכתב פוסט בנושא דומה.
מומלץ!

איך עושים את זה?
רכבת ישראל, החביבה עד מאוד על ילדים (שכנראה לא נוסעים בה ביום ראשון בבוקר או חמישי אחה"ץ...) עוצרת בארבע תחנות בתחומי חיפה: חוף הכרמל, בת גלים, חיפה-מרכז ולב המפרץ.
אני מציע לרדת בתחנת חיפה מרכז (הנקראת כיום תחנת השמונה על שם שמונת עובדי הרכבת שנהרגו במלחמת לבנון השניה כשטיל נפל על בתי המלאכה של הרכבת).
ומשם לצעוד 5 דקות עד לכיכר פריז, בלב העיר התחתית של חיפה.

כרמלית (עדכון 2017: בעקבות שריפה הכרמלית מושבתת בחודשים הקרובים)
כיכר פריז היתה ידועה בעבר כ"כיכר חמרה" – הכיכר המרכזית של העיר התחתית בתקופה העותמאנית ובימי המנדט. ב-1954 הוחלט לפתוח במקום את תחנת המוצא של הכרמלית שנבנתה בידע צרפתי ונחנכה ב-1959. מאז זרמו הרבה מים וביוב בקישון, העיר התפתחה המקומות המרכזיים הישנים שבה נזנחו, ומוקדי העניין עברו למקומות אחרים. כיכר חמרה (שהפכה לכיכר פריז עם הקמת הכרמלית וכאות ידידות בין צרפת וישראל) הפכה מקום מוזנח ועלוב, ורק לאחרונה היא שופצה בתמיכת עיריית פריז.
זה המקום לעלות (או שמא לרדת) לכרמלית, הרכבת התחתית היחידה (לצערנו) בארץ. נסיעה קצרה במעלה ההר תיתן לילדים שעוד לא חוו נסיעה בסאבווי, ב"טיוב" או במטרו את החוויה של נסיעה מתחת לאדמה.
הכרמלית חולפת מתחת להדר הכרמל ולבית החולים בני ציון, עוצרת בשש תחנות ומסתיימת בתחנת "גן האם" במרכז הכרמל.

 צילום: פלורה הראלי

גן האם הוא מקום שבסביבתו יש לילדים וגם לגדולים הרבה מה לעשות: הוא סמוך לגן החיות, למסלול היורד לים בנחל שיח – וכמובן לגנים הבהאיים ול"רחוב פנורמה", הטיילת היפה המשקיפה אל הנמל, המפרץ ועד עכו וראש הנקרה. מהטיילת אפשר לראות את תנועת האוניות הנכנסות ויוצאות לנמל, את ספינות חיל הים ואם יתמזל מזלכם – גם נושאת מטוסים אמריקאית ענקית או אוניית קרוזים. מומלץ לכל ילד או מבוגר חובב ספינות וים. הכניסה לגנים הבהאיים היא חינם, וצריך לתאם מראש.

 הגנים הבהאים והנמל. צילם טל אביסר

איך ממשיכים מכאן? ברגל!
אפשר להתחיל ולרדת ברגל את כל מה שעלינו, במסלולי המדרגות המפורסמים של העיר חיפה, ולזכור שגם רגליים הם "אמצעי תחבורה". יש כמה מסלולים כאלה, הם עוברים בין גנים וחצרות נסתרות ומסתיימים בעיר התחתית או שכונת הדר הכרמל. מדי פעם מציץ לו הים מבין הבתים. המדרגות יוכלו להוביל אותנו עד לואדי ניסנאס ורחוב הגפן, המוקד של "חג החגים", שכונה בה מתקיימים מיצגי אומנות, שוק ססגוני, מסעדות, קישוטי חג ושאר פעילויות. 
 
 ואדי ניסנאס. צילם זאב זמיר

ה"ואדי" הוא מקום מצויין לאתנחתא קולינארית או למסע קניות קצר (העולם נחלק בדרך כלל לאוהבי "פלאפל הזקנים" ולאוהבי "פלאפל מישל"). מכאן קצרה הדרך לכיכר פריז ממנה התחלנו את הטיול.
כאן המקום, למי שעוד רעב, לבקר בחומוסיה של אבו-יוסף.

... או ברכבל
אפשרות אחרת – לנסוע במונית או אוטובוס ממרכז הכרמל לסטלה מאריס, ממש על ה"שפיץ" של הכרמל מעל הים. בסטלה מאריס נוכל לבקר בכנסיה המרשימה במקום ולראות את המצבה לזכר חיילי נפוליון שאושפזו שם אחרי שחלו בדבר (וגורלם לא נודע עד היום). משם נרד ברכבל הקצר עד לחוף בת גלים, והרי לכם עוד אמצעי תחבורה שאינו נפוץ במקומותינו. הרכבל חולף ליד מערת אליהו ומעל כביש הכניסה לחיפה ומעל הרכבת. מכאן אפשר לטייל על חוף בת גלים וללכת עד לתחנת הרכבת "בת גלים" (חבל שהנגישות מהרכבל לרכבת איננה נוחה), לחזור הביתה או להמשיך בתחבורה ציבורית לואדי ניסנאס ולעיר התחתית.

ולמי שרוצה עוד:
סמוך לבת-גלים ולרכבל נמצאים המוזיאון הלאומי הימי ומוזיאון ההעפלה וחיל הים  ובהם פעילות ותצוגה ושתעניין את הילדים.
גשר הפיקוד של צוללת דקר במוזיאון חיל הים. צילם ד"ר אבישי טייכר

במזרח חיפה נמצא מוזיאון הרכבת.

בחיפה פועלת כבר ה"מטרונית" - מערכת הסעת המונים בנתיבים מיוחדים, שתופעל בעתיד הקרוב עם אוטובוסים ייחודיים, וכעת – באוטובוסים מפרקיים.
מנהרות הכרמל הן אמנם לא כמו מנהרות האלפים המרשימות, אך הן הארוכות ביותר בארץ (לתחבורה) ונבנו בזמן שיא!
ולמי שכל זה לא הספיק לו, בנמל חיפה אפשר לצאת לשיט במימי המפרץ בין חיפה לעכו

הידעתם?

חג חנוכה שמח!



יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

זיתים, נזירים ומורדים ברכס יודפת

צילום: דודי הולצמן

הגליל התחתון הוא, אולי, "אסם הזיתים" של ארץ ישראל. אמנם פסטיבל "ימי הזית" בגליל כבר מאחורינו, אבל עדיין נוכל לראות פה ושם עבודות מסיק וגם ליהנות מתוצרת בתי הבד.
לשם כך כדאי להרחיק לרכס יודפת, שכבר התכסה בפלומה ירוקה לאחר הגשמים הראשונים. על רכס זה עובר אחד הכבישים היפים ביותר בארץ.
סעו לכיוון צומת אלונים, ומשם לצומת המוביל, שהפך בחלקו למחלף. בצומת המוביל פנו שמאלה, המשיכו ישר מעט, ואז פנו ימינה לכביש 784  העולה דרך חנתון וכפר מנדא לכיוון יודפת. מימינכם תראו את מאגר המים אשכול (שאליו נשאבים מי הכינרת דרך המוביל הארצי) מזוית לא שגרתית. הישוב משמאלנו הוא קיבוץ חנתון, המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית ולידו תל חנתון העתיקה (לארכיאולוגים הארד-קור בלבד...).
המשיכו עם הכביש שיתחיל, אחרי כפר מנדא, להתפתל ולעלות בהרים, ומשמאלכם תתגלה בכל פעם פיסה אחרת של נוף מפרץ חיפה, הקריות, עכו והישובים סביבם.

הכביש עובר ליד הכפר הבדואי כאוכב אל היג'א ובו גן פסלים (לצערי מצב התחזוקה שלהם לא מן המשובחים).
לאחר מכן, נעבור את הפניה למצפים קורנית/שכניה/מנוף, ובצומת יודפת נפנה ימינה לכביש 7955, לאורך רכס יודפת.


 צילום: ד"ר אבישי טייכר

המושב יודפת הוקם ב-1960 על ידי תלמידיו של הוגה הדעות שכטר (ומכונים "שכטריסטים", ואל תשאלו אותי מהם עקרונות תורתם), ליד האתר ההיסטורי החשוב יודפת. בלב הישוב מגדל תצפית ובו בית קפה וחנות מוצרי טבע.
בימי המרד הגדול ברומאים, בשנת 67 לספירה, בוצרה יודפת על ידי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאוויוס). לאחר כיבוש הישובים מסביב הגיעו הרומאים ליודפת, צרו עליה וכבשו אותה בקרב קשה. אחרוני המגינים, ויוסף בראשם נכנסו למערה, הרגו איש את רעהו – אך יוסף החליט שלא לשלוח יד בנפשו, ולהסגיר את עצמו לרומאים. הוא ניבא לאספסיינוס שיהפוך לקיסר, ובכך קנה את חייו וחירותו (הנבואה אכן התגשמה...). באתר אפשר לראות אבני בליסטראות, ראשי חיצים ושרידי ביצורים. 
צילום: ד"ר אבישי טייכר

 מיודפת מוליך שביל לפסגת הר עצמון (מדרום), הגבוה ברכס הרי יודפת.

אם כבר הזכרנו את השכטריסטים, כדאי לזכור שהמצפים בגליל שימשו כר נרחב להתיישבות קבוצות, מעט "לא קונבנציונליות" – אנשי ה"אימן", מודטים (שנפגוש בהמשך), אנתרופוסופים, ועוד.

צילום: דודי הולצמן

 נמשיך עם הכביש לכיוון הררית. לצידיו, במורדות ההרים, כרמי זיתים, ונוף מדהים של בקעת בית נטופה.
נעבור ליד (או ניכנס) למחלבת "חלב עם הרוח" (הדרך היורדת לשם יפה במיוחד, הגבינות טעימות, היחס קצת פחות).
נמשיך מזרחה. דרך עפר פונה שמאלה למרומי הר האחים (על שם ניטורא ופיליפוס-  שני אחים מכפר רומא שבבקעת נטופה, מגיבורי המרד ברומאים) ממנו תצפית יפה על הכפר הענקי עראבה ועל הגליל העליון, ועל אלפי הדונמים של כרמי הזיתים. מקום מצויין לפיקניק, אם כי שברי בקבוקים שמשאירים לוגמי הבירה המבקרים במקום מעט פוגעים בשלווה ובהנאה.

צילום: דודי הולצמן

הכביש ממשיך עד לצומת שבו אפשר לפנות שמאלה לעראבה (שמו המקורי של הכפר הוא "ערב", והוא היה כפר יהודי גדול בימי המשנה והתלמוד; בכפר נמצא אחד מעצי הזית הגדולים בארץ), אך אנחנו נמשיך ישר לישוב הקטן אבטליון, בו נמצא בית בד עם שמן באיכות מעולה, שקונה את הזיתים גם מערבים וגם מיהודים. בעל המקום יפליא בהסברים על ייצור השמן וסגולותיו. השמן שלהם באמת נפלא
ועכשיו לגולת הכותרת של הרכס: נמשיך עם הכביש ונטפס למרומי הר נטופה, אל הישוב הררית, שהוקם על ידי חסידי המדיטציה הטרנסצנדנטלית ב-1980. עד לפני כמה שנים היה בכניסה לישוב "חדר תעופה" בו עסקו המודטים בריחוף (לא ראיתי בפועל...). כיום יש בישוב צימרים רבים ובעלי מקצועות חופשיים, לצד בתים עם נוף מהיפים בארץ. חלק מהבתים מתוכננים ברוח המדיטציה ועקרונותיה. חצו את הישוב ברגל, והמשיכו בשביל שמוליך אל מבדד נטופה.
מבדד נטופה נבנה כמנזר על ידי האב יעקב וילברנט מהולנד, שהושפע קשות מהשואה. הוא החליט להשאיר את הולנד מאחוריו ולעבור לארץ הקודש. ב-1965 רכש אדמה מתושבי דיר חנא, על הר טרשים קרח ומבודד, חפר וניקה את המקום (עם נזיר נוסף), וגילה בור מים עתיק. את הבור החליט להפוך לכנסיה, על פי הפסוק "ממעמקים קראתיך יה". 

צילום: דודי הולצמן

ב-1980 התקרב המנזר לציביליזציה, עם הקמת הישוב הררית.
רוב הזמן שהו במקום מספר נזירים, שהתבודדו כל היום ונפגשו פעם ביום לתפילה משותפת. עם מותו של יעקב נוספו למקום נזירים סלזיאנים מבית ג'מאל, שחיים לצד ה"מתבודדים".
הבניה היחודית של המקום (שלא דומה לכנסיה רגילה) יחד עם אוירת השקט, תורמים לייחודיותו של המקום, המשקיף לכינרת, למאגר צלמון ולרוב שטח הגליל המזרחי.

צילום: דודי הולצמן


צילום: דודי הולצמן

למי שמתעניין במידע נוסף:
לפני כמה שנים נחנכה דרך הזית, בשיתוף עם ארגון אונסק"ו (שיחסיו עם ישראל אינם מן המשופרים...).

למועצה האיזורית משגב יש אתר עם מסלולים, אטרקציות ומקומות בילוי נוספים


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז