יום רביעי, 16 במרץ 2011

האריה השואג: מסע בעקבות הזכרון בתל חי והסביבה


 צילום: נירית האן

י’’א באדר, הוא יום תל חי בו נפלו לפני 91 שנה טרומפלדור וחבריו (השנה, 2011, התאריך חל ב-17 במרץ). תל חי היא במידה רבה, נקודת מפנה בתולדות הציונות ומקור השראה ללוחמים ומתיישבים במשך שנים. הסיור שאני מציע יקח אותנו מחצר תל חי ומצבת האריה השואג, דרך נופי הגליל המזרחי, עד למצודת ביריה, שהעולים אליה ניסו להמשיך את דרכה של תל חי.

י" א באדר תר "פ (1920)
מלחמת העולם הראשונה תמה. הבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה, אך בהתאם להסכמים שהיו בינם לבין הצרפתים, עתיד האזור הידוע כיום כ-"אצבע הגליל" להיות תחת שליטה צרפתית. בלב האזור שכנו ארבעה ישובים יהודיים: מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה. האזור היה מעין "ארץ דמדומים" וכנופיות ערביות שהתנגדו לצרפתים שוטטו בו. הישובים היהודיים לפחות באופן מוצהר, לא היו יעד לפגיעת הכנופיות. בשל המצב הלא-ברור, נשלח יוסף טרומפלדור, גיבור מלחמת רוסיה-יפן ומפקד בגדודים העבריים של הצבא הבריטי, לסייע בהגנת המקום.
בי"א באדר (1 במרץ), הגיעו בדואים כדי לבדוק אם יש צרפתים בתל- חי. בשל אי -הבנה, התפתח קרב בין התוקפים לבין מגיני תל חי, שהסתיים בפציעת טרומפלדור פצעי מוות ובמות חבריו. תל חי פונתה, אחריה גם שאר הישובים ורק כאשר התברר המצב ונקבע הגבול בין המנדט הבריטי לצרפתים, שבו כפר גלעדי ומטולה לאדמותיהן. עד כאן בקיצור נמרץ, השתלשלות העניינים בתל- חי. 
ביקור בתל-חי, כיום מוזיאון המשחזר את האירוע ואת חיי המתיישבים, שופך אור על הנעשה ומנסה לתת תשובות לשאלות רבות. במקום מוצגים כלי עבודה, נשק ושחזור האירועים שהביאו לקרב. יש גם כמו באתרי התיישבות רבים, מצגת אורקולית ואמצעי המחשה לילדים.
 צילום: Omrirub

דבריו המשוערים של טרומפלדור לפני מותו "טוב למות בעד ארצנו"; העובדה שמגיני תל חי עמדו באזור קשה ימים רבים, שהסתיימו בבת אחת בי"א באדר; ההנחה שעמידת תל חי סייעה לקביעת הגבול הצפוני של ארץ ישראל; האמונה ש"לא נוטשים ישוב", כל אלה הפכו את תל חי למקום בעל משמעות כה רבה לתנועה הציונית בארץ. לאחר שנודעו פרטי המקרה, כתב ברל כצנלסון, את ה"יזכור" המפורסם, מעין גרסה חילונית לתפילת "יזכור" הדתית. גרסה זו היא הבסיס לטקסט המושמע בטקסי יום הזכרון.

גם התנועות הסוציאליסטיות וגם תנועות הימין, ראו בתל חי סמל ו"אירוע מכונן". הנוער העובד והמחנות העולים הרבו לטייל לכאן, ותנועת בית"ר שהיא "ברית יוסף תרומפלדור" הנציחה את האירוע בשמה. יום י"א באדר והעליה לקברם של טרומפלדור וחבריו, היו הטקס הלאומי העיקרי בתקופת המנדט, ומשכו אליהם אלפי חברי תנועות נוער, אנשי ציבור וחברי מפלגות.
נצא מחצר תל חי, נחצה את הכביש לכיוון בית הקברות של ארגון השומר בכפר גלעדי.

 צילום: ד"ר אבישי טייכר


האריה השואג
הלורד אלפרד מונד (על שמו היישוב תל מונד) יזם את הקמת האנדרטה על קבר טרומפלדור וחבריו. התוכנית המקורית היתה לפסל פסל אריה "ריאליסטי" מאבן בזלת שחורה. אך האמן אהרון מלניקוב בחר ליצור אריה שואג בסגנון כנעני - אשורי, פסל שייצור חיבור בין גיבורי התקופה לעבר המקראי. על המצבה נכתב כמובן, "טוב למות בעד ארצנו". הפסל נחנך בי"א באדר תרצ"ד, (1934). לצד קברי טרומפלדור וחבריו, קבורים במקום גם רבים מאנשי "השומר".

בצירוף מקרים מצמרר, המתינו חיילי מילואים במלחמת לבנון השניה בבית הקברות של תל חי לכניסתם ללבנון, ב-6 באוגוסט 2006. 12 חיילים נהרגו שם מפגיעת קטיושה

מעט צפונה לתל-חי, בתוך קיבוץ כפר גלעדי נמצא מוזיאון בית השומר, שיוסיף לנו מידע על תנועות "השומר" ו"בר גיורא". במוזיאון תצוגת רובים וכלי נשק אחרים, מסמכים היסטוריים ובגדים של אנשי השומר. בקיבוץ, שמייסדיו הם אנשי "השומר", חיכו עד לשנים האחרונות, כדי לחשוף מספר סליקים משנות העשרים. ניתן לתאם במקום סיור בעקבות הסליקים.

מתל חי לעין זיתים
מקיבוץ כפר גלעדי נעלה בכביש הקצר והתלול (9977) שיחבר אותנו לכביש הצפון (886). כביש הצפון, שכיוונו כאן מצפון לדרום, עובר דרך מרגליות, מנרה, יפתח ומלכיה. ומדי פעם נשקף ממנו נופה של לבנון (ומדי פעם דגלי חיזבאללה…). לאורך הכביש פזורות נקודות תצפית מזרחה, לכיוון קרית שמונה (הקרויה על שמם של יוסף טרומפלדור וחבריו, ונקראה במקור "קרית יוסף"), עמק החולה, החרמון והגולן. היער שמתחתינו, בואכה קרית שמונה, עדיין מתאושש משריפה כתוצאה ממלחמת לבנון השניה.
הכביש מגיע לבקעת קדש וממש בצומת נוכל לעצור בחניון האלות, שבעה עצי אלה זקנים, בין מטעי תפוחים. האלות עצמן יכולות להצל על ראשיהם של עשרות אנשים, וביניהן פזורים שולחנות אבן. בבקעה נוכל לראות גם את שרידי המקדש הרומי בקדש, שלידו שני סרקופגים רומיים המזוהים כקבר דבורה הנביאה וברק בן אבינועם…

נדרים בכביש 886, לכיוון רמות נפתלי. בתוך רמות נפתלי נחנך מצפה לזכר בן המושב, רס"ן איתן בלחסן, שנפל בלבנון. מהמצפה נשקפים נופי צפת החולה, חרמון ודרום לבנון. מומלץ להגיע בשעת אחר הצהרים. מצפה נוסף נמצא מדרום לרמות נפתלי, על כביש 886 וגם הוא צופה באותו כיוון.
זה המקום בו עולה נקודה למחשבה: האם ללא תל- חי הייתה אצבע הגליל חלק מלבנון?

נמשיך לכיוון דרום, בין רמות בזלת והרים שוועדת השמות החליטה לקרוא להם בשמות בעלי חיים כשרים מספר ויקרא: הר זמר, הר צבי, הר דישון, הר יחמור. כמו בכל הגליל, תעשיית הצימרים לא פסחה גם על חבל ארץ זה. יש חדרי אירוח רבים ברמות נפתלי ובכרם בן זמרה, יש טיולי טרקטורונים בדישון ובאזור התעשייה דלתון יש יקב ומחלבה. בישוב הצ'רקסי ריחניה, הצמוד גם הוא לכביש, ניתן לבקר במוזיאון המקומי. נמשיך בכביש עד חניון עין זיתים.

מעין זיתים לביריה
מול חניון עין זיתים (אחד מחניוני היער הגדולים והיפים ביותר של קק" ל) יוצאת דרך מזרחה, משולטת ומתוחזקת בידי הקרן הקיימת. הדרך עוברת ליד מעיינות קטנים, יערות אורנים וגם דרך יער ארזים ייחודי ומגיעה עד לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה (הידוע כאתר עליה לרגל למבקשי זיווגים). ליד חוות בת-יער מתחברת הדרך לכביש צפת-עמוקה. נפנה לכיוון צפת, ואחר כך שמאלה, על פי השילוט, לאתר ביריה, השוכן על הר הראוי לשמו- הר נועזים.

 
צילום: chenm123


ביריה - י"א באדר ב תש"ו (1946)
אדמות ביריה נרכשו על ידי הברון רוטשילד בתחילת המאה העשרים. ב-1945 הוקמה המצודה, כ-"שוב משלט" של הפלמ"ח הדתי, שעסק בין השאר בהברחת יהודים מסוריה ומלבנון. לאחר מספר חודשים, אסרו הבריטים את המתיישבים ופינו את הנקודה, מקרה ראשון ויחיד שבו הבריטים פינו ישוב קיים. בתגובה, ארגן הפלמ"ח בי"א באדר תש"ו מבצע של עליית אלפי בני נוער לתל חי, אך המסע הסתיים בגשם שוטף ובברד בביריה, כשמאות נשארו במצודה. הבריטים פינו את מתיישבי ביריה ועצרו אותם ורק לאחר מבצע העפלה שלישי, בפורים, ניתנה רשות לקבוצה קטנה להישאר.

הישוב ביריה עצמו נדד לנקודה נמוכה יותר, והמצודה הפכה למוזיאון שמתאר את תולדות המקום. מצודת ביריה שוכנת באזור בו התקיימה ביריה העתיקה בימי המשנה והתלמוד, ובה נכתב חלק מה-"שולחן ערוך" על ידי ר ‘ יוסף קארו. כיום משמשת המצודה מוזיאון לתולדות המקום ויש בו הדרכה מסודרת בימות החול, ופעילות  לימודית.
בהעפלה לביריה הצטרפה, למעשה, הציונות הדתית ל"רוח תל חי". בעיני רבים סימלה ביריה את אחדות הישוב על כל שכבותיו ואת הזכות להיאחז באדמת הארץ.


אתרים נוספים לאורך הדרך
  • מוזיאון לצילום וגן התעשיה בתל-חי - חלק מפארק התעשיות עתירות- הידע שיזם סטף ורטהיימר.
  • ליד מושב מרגליות - שרידי המבצר הצלבני הונין.
  • באיזור מצפה פאר ושמורת הר נזר שמדרום למנרה, פורחים שני מיני אירוסים נדירים - אירוס נצרתי (בחודש מרץ) ואירוס הדור (בחודש אפריל).
  • בירידה מבקעת קדש לכביש קרית שמונה ניצבת מצודת כח, היא משטרת נבי ישע שלוחמי הפלמ"ח הקיזו את דמם על כיבושה.
  • לאורך כביש 886 יש מספר רב של קברי תנאים ואמוראים.
  • אחד הישובים המעניינים ביותר באיזור הוא המושב עלמה, על כביש 886, שמייסדיו הם עולים מלוב ואיטלקים מהכפר סן-ניקנדרו, שהתגיירו בימי מלחמת העולם השניה ועלו לארץ. רוב התושבים המקוריים עזבו זה מכבר. העובדה שבמהלך המלחמה בחרו נוצרים להתגייר בעוד רוב יהודי אירופה סבלו סבל כה רב היא מדהימה. ספר "הנביא מסן-ניקנדרו" מספר על הפרשה.


עוד המלצות לטיול באיזור:
 
 פארודיה על מיתוס תל חי בתכנית ״ארץ נהדרת״

 
 

את ראשו של הגלבוע מישהו צבע סגול

רכס הרי הגלבוע משלב בתוכו תנ''ך והיסטוריה חדשה, יער וספר-מדבר, ובעונת האביב הוא מתכסה בפריחה מדהימה – ששיאה הוא באירוסי הגלבוע, שפורחים למשך שבועיים-שלושה בלבד, בחודש מרס. אירוסי הגלבוע זכו למעמד מיוחד – זהו מקום גידולם הכמעט-יחיד בעולם, ומכאן התחילה החברה להגנת הטבע במאבק לשמירה על פרחי הבר ועל הנופים הפתוחים. לא בכדי אימצה החברה להגנת הטבע את אירוס הגלבוע כסמלה. 

אל הר שאול
נתחיל את טיולנו בפניה מכביש 675 (כביש התענכים) לכביש 667 – דרך נוף גלבוע. נפנה לדרך זו, ועד מהרה נמצא את עצמנו מטפסים במעלה ההר. נחלוף על פני הפניה למסעדת "חוות התבלינים", וניכנס לתוך שילוב של יערות ושדות פורחים. משמאלנו – פניה להר שאול, אתר תצפית ופינות מרגוע ומשחק. נפנה אל ההר, ובתצפית יתגלה בפנינו כל עמק יזרעאל המזרחי, במלוא הדרו, תשבץ של ישובים, שדות מעובדים ובריכות דגים, וברקע הרי הגליל.
מדי שנה, נחרשים שדות העמק בצורה גיאומטרית אחרת, וכאשר הגידולים מלבלבים, נראה "ציור נוף" ענקי בשדות, שאפשר לראות אותו רק מלמעלה. לעיתים נראה כאן גם גלשנים ומצנחי רחיפה, שמנצלים את הפרש הגובה של 500 מטר בין הרי הגלבוע לעמק שמתחתיו, שיוצר זרמי אויר עולים ("תרמיקות"). זה הזמן לשלוף ספר תנ"ך ולהיזכר בשתי פרשיות הקשורות למקום.
לפי המסופר בספר שופטים (פרק ז), אסף גדעון את צבאו כדי להלחם במדיינים שפגעו בבני ישראל. בהנחיה אלוהית, הוא צמצם את מספר הלוחמים, ובחר בסוף ב-300 מהם, במעיין חרוד שמתחת לגלבוע, על פי הדרך בה הם שותים מים:
"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם".
אותם 300 לוחמים, שכנראה נבחרו כי גם כששתו מים (המעיין נמצא למרגלות הר שאול) – ליקקו אותם תוך שמירה על ערנות והחזקת הנשק ביד – הם אלה שבהתקפה לילית נועזת תקפו את מחנה המדיינים ליד גבעת המורה (שגם אותה אפשר לראות מההר) והניסו אותם.

מות שאול וקינת דוד
הרי הגלבוע הם הרקע לפרשיה הטראגית של מות שאול ושלושת בניו, בקרב עם הפלשתים. לפי המסופר בספר שמואל א' פרק ל"א, יצא שאול להלחם עם הפלשתים שהעמיקו את חדירתם אל לב הארץ, על הר הגלבוע. המלחמה היתה קשה, ושלושת בני שאול נהרגו:

"וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל".
שאול לא רצה ליפול חי בידי הפלשתים, וביקש ממשרתו להרוג אותו. כשהמשרת סירב, הרג שאול את עצמו:
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ".
כך הגיעה שושלת בית שאול כמעט לסופה הטראגי. הפלשתים לקחו את גופת שאול, והציגו אותה על חומת העיר בית שאן. בלילה הגיעו אנשי יבש גלעד שבעבר הירדן, הורידו את גופת שאול וגופות בניו, הביאו אותם לעירם, שרפו וקברו אותם, והתאבלו על שאול. דוד, ששמע על הדבר הנורא, קונן על שאול ויהונתן את הקינה הנפלאה, היא קינת דוד (ספר שמואל ב', פרק א).
"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"
מי שמבקר בהר הגלבוע ישים לב לשמות הישובים וההרים בסביבה הנושאים את שמות גיבורי הפרשה וביטויים מהשירה – שדי תרומות, גבעת שאול, מגן שאול, הר יהונתן, הר גיבורים. עד לפני כ-50 שנה נדמה היה שקללת דוד התקיימה בהר הגלבוע שהיה קרח כולו מעצים, יבש ומדברי למחצה (כמות הגשמים איננה רבה כאן), אך פעולות הייעור של הקרן הקיימת שינו את המצב.

אל האירוסים
נחזור לדרך הראשית, היא דרך נוף גלבוע, נעבור את חניון "שער הזהב", ואת הר ברקן (נזהה אותו לפי מגדל התצפית, שעוד נשוב אליו). לאחר כמה מאות מטרים נחנה בחניון האירוסים, ונתחיל ללכת צפונה, לכיוון המגדל של הר ברקן.
מיד לאחר שנתחיל ללכת, נראה, בין שיחי הכלך הגבוהים, את פרחי האירוס הגדולים, בצבע סגול בהיר או כהה, ונבין מייד מדוע הם הפכו כה נדירים, ומדוע כה רבים ניסו לעקור אותם כדי לגדל אותם "בבית". האירוסים כה מרשימים, עד שכמעט לא נשים לב לכלניות, רקפות ונוריות שגם בהן נפגוש.
נגיע אל המגדל (כמובן שנוכל לטפס). מכאן, נוכל לצפות גם דרומה, אל הכפר פקועה ואל גדר ההפרדה שבינו לבינינו לבין שטחי הרשות הפלסטינית (מכאן יצאו המרצחים לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן ב-2003, עוד לפני שהיתה כאן גדר). 
 צילום: דודי הולצמן

מהמגדל נחצה צפונה את הכביש, לכיוון מצפה הקיבוצים, לכיוון חלקו המזרחי של עמק חרוד, אך ברקע נפרשת בפנינו פנורמה ענקית של הרי גלעד (בתחום ירדן), הרי הגליל התחתון המזרחי, ובימים בהירים נשקף מכאן גם החרמון!
נחזור באותה דרך, או דרך הכביש, אל חניון האירוסים. מחניון האירוסים נמשיך בכביש 667, ולאחר קילומטר או שניים נפנה שמאלה בכביש 6666 שיוריד אותנו בתלילות רבה אל ישובי עמק חרוד – בית אלפא וניר דוד. בהמשך כביש 667 יש עוד מספר נקודות עם פריחת אירוסים, ליד מעלה גלבוע.
לאחרונה, מסיבות לא ברורות, הפריחה בהר ברקן מתמעטת, בעוד הפריחה באיזורים המזרחיים יותר, בעיקר ליד כפר הנגמלים "מלכישוע" - מתחזקת
צילום: דודי הולצמן

מצפור דובי וערן שמיר
בהמשך דרך נוף גלבוע, מדרום לקיבוץ מעלה גלבוע, נמצאת תצפית מדהימה, מהיפות בארץ - מצפור דובי וערן שמיר. כאן השיםוע של הגלבוע הוא התלול ביותר, ואנחנו כ-600 מטר מעל בקעת בית שאן שמתחתינו. גאון הירדן, קיבוצי העמק והרי הגלעד כעל כף יד מתחתינו.
המצפור לזכר אב ובנו, האב נהרג בתאונת אימונים והבן בפעילות מבצעית. מכאן מתחיל שביל עמק המעיינות.

מעיין חרוד
בשובנו חזרה בכביש 71 לכיוון עפולה, נפנה שמאלה לכיוון גדעונה ונגיע לגן הלאומי מעיין חרוד, שמזוהה עם המקום בו בחר גדעון את המלקקים. המים נובעים ממערת גדעון לתוך בריכה גדולה וסביבה מתקני פיקניק ומשחקים. ליד המעיין נמצא קברו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק, ומוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות.
במעיין מזוהה גם מקומו של עין ג'אלוד, בו ניצחו הערבים-ממלוכים את המונגולים שפלשו לארץ בשנת 1260. יחד עם קרבות אחרים בתולדות האיסלאם, נחשב קרב זה כאבן דרך עבור הפלסטינים, וחטיבה באש"ף נקראה על שמו.
בכלל, מרגלות הגלבוע מלאה מעיינות – ממעיין חרוד במערב ועד למעיינות בעמק בית שאן שבמזרח, בעוד כמות הגשמים היורדת על ההר די נמוכה. ככל הנראה, המים מגיעים מגשמים שיורדים בהרי שומרון הגשומים יותר. יש החושבים שהשם גלבוע הוא "גל-בוע", כלומר הרבה נביעות.

ועוד משהו לילדים
ליד הירידה מהגלבוע, ליד גן השלושה (הסחנה) מחכה לנו הפארק האוסטרלי הנפלא "גן גורו" שמתאים לילדים וגם לגדולים. לידו שחזור אתר חומה ומגדל בקיבוץ ניר דוד. מי ששוהה זמן רב ונשאר ללון בסביבה, יוכל לבקר ברפת הרובוטית "פרובוט" במושב כפר יחזקאל שבעמק.

עוד בסביבה
בקיבוץ חפציבה – פסיפס בית הכנסת העתיק של בית אלפא, וגם גן יפני חביב שתרמו בני המקויה מיפן. מעל הקיבוץ נחנך מצפה לראשוני המתיישבים בעמק.
בעין חרוד – משכן לאמנות על שם משפחת שטורמן. בית שאן ועתיקותיה ראויות לביקור נפרד. 

צילום: דודי הולצמן

ולמי שלא רוצה להצטופף – אירוסי גלבוע גם בגולן:
בקיבוץ מבוא חמה, מעל הגדה המזרחית של הכינרת, בשמורת "מצוקי האון", פורחים אירוסי גלבוע בתקופה דומה לזו שבגלבוע, לצד אחת התצפיות היפות ביותר על הכינרת.
איך מגיעים? נוסעים בכביש 98 לכיוון חמת גדר, ועולים בעליה המאוד-מפותלת אל רמת הגולן, עד מבוא חמה. נכנסים לכיוון הקיבוץ ונוסעים ימינה, תוך הקפת הקיבוץ, עד לתצפית. יפה ולא מוכר!

מתי לנסוע? לא בשבת, אם אפשר
עונת הפריחה של אירוסי הגלבוע קצרה למדי, כמו של כל אירוס. במשך שנים היתה צעדת הגלבוע מוקד עליה לרגל של רבבות צועדים, וגם כיום באים כולם להתפעל מהפרח הסגול והנפלא. המשמעות של הפופולריות הזו – פקקים קשים ביותר בשבתות. אם בכל זאת החלטתם לעלות לגלבוע בשבת, שמרו על הכללים הבאים:
  • הגיעו לגלבוע עד השעה 9 בבוקר
  • סעו רק ממערב למזרח ורדו לכיוון עמק בית שאן. הנסיעה בכביש הגלבוע ממזרח למערב, נגד התנועה – קשה מאוד עד בלתי אפשרית בשבת בצהריים.
  • התאזרו בסבלנות – אתם עלולים לעמוד בפקקים ארוכים ומעצבנים.
"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז