יום חמישי, 18 באפריל 2013

בין מושבה לעיר: טיול במרכז פתח תקוה

מוקדש לביתי היקרה ספיר שעוזרת לי לגלות את צפונות העיר 

לבלוג בו אתם קוראים יש כבר אי-אלו אלפי קוראים. אני שמח על כך שרבים מוצאים בבלוג עניין ומטיילים בעקבותיו (או סתם נהנים  מהקריאה).
חברי לעבודה ליאור ש' אמר לי לפני כחודש, שזו לא חוכמה לכתוב על ירושלים, חיפה, על אתרי פריחה מרהיבים ויערות קסומים. "נראה אותך כותב על פתח תקוה".
הרמתי את הכפפה, ויחד עם בתי ספיר יצאתי לטיול במרכז פתח תקוה.

הבדיחה אצלנו במשפחה היתה שתמיד כשנוסעים לפתח תקוה זה לרופא או לאזכרה. סטטיסטית זה אולי נכון, אבל חשוב לזכור שמעבר לבתי עלמין ובתי חולים, פתח תקוה היא אחת הערים עם ההיסטוריה המגוונת ביותר, יש בה שכונות ישנות וחדשות, מוזיאונים וגנים, וזו הזדמנות להכיר כמה מהפינות שבה.

פתח תקוה היא המושבה הראשונה שנוסדה בארץ (אם כי גם ראש פינה טוענת לכתר), וזכתה לכינוי "אם המושבות". בשנת תרל"ח-1878 יצאה קבוצה של יהודים, בני הישוב הישן מירושלים, להקים מושבה חקלאית על אדמה שרכשו על גדות הירקון, ממש כפי שמתאר השיר של יורם טהר-לב.



הקשיים היו גדולים והקדחת הפילה חללים בין המתישבים, התושבים נטשו לזמן-מה לכפר יהודיה (כיום בסביון), וכשהגיעה העליה הראשונה ב-1882, זכתה פתח תקוה לחיזוק של חלוצים מפולין ומליטא. התושבים חזרו למקומם המקורי ב-1886.
כמו פתח תקוה, כמעט כל מושבות העליה הראשונה התפתחו וגדלו, מי לעיר גדולה ומי למושבה פורחת. ברבות מהן השתמרו עד היום בתים ומוסדות ציבור מרשימים בני 120 שנה ויותר.
אך בניגוד לזכרון יעקב עם המדרחוב דמוי-פרובאנס, לראש פינה עם בתיה מלאי הרוחניות והצימרים המתוקתקים או למזכרת בתיה המטופחת, נבלעו בתיה הראשונים של פתח תקוה תחת מאסה של בנינים אפורים במרכז העיר.

גם במושבות שהפכו לערים גדולות כמו ראשון לציון ואפילו חדרה ורחובות נשתמרו במרכז העיר בתים לא מעטים שיספרו לנו על ההיסטוריה הקרובה-רחוקה.
מדוע בפתח תקוה לא השתמר כמעט כלום? קשה לדעת. אולי בגלל שהיא, מכל המושבות של העליה הראשונה, הפכה ראשונה לעיר, כבר בשנות השלושים? אולי חוסר יחס מצד פרנסי העיר לאורך השנים? אולי בגלל סיבה אחרת?


שער הברון. צילום: ספיר הולצמן

בכל אופן, גם בשיטוט בתוך מרכז העיר האפרורי והלא-מזמין אפשר לראות פה ושם בתים שיספרו לנו על עברה המפואר של העיר.
כדאי לערוך את הסיור ביום שישי אחר הצהריים או בשבת, כשרחובות מרכז העיר נרגעים והופכים שקטים. בשעות אלו אין כל בעיה לחנות ברחבי האיזור.

מרכז העיר (המושבה?)
נתחיל את הסיור בפינת הרחובות רוטשילד, ז'בוטינסקי והברון הירש. במקום זה נמצא "שער הברון" - מבנה הנצחה גדול לציון עזרת הברון רוטשילד למושבה פתח תקוה. כמו במושבות רבות אחרות, גם פתח תקוה הגיעה למצב כלכלי קשה, ורק עזרת הברון (הנדיב הידוע) מנעה מהן לקרוס. לציון עזרת הברון, הוא מונצח כמעט בכל המושבות - בבתי ספר, רחובות, מונומנטים ומוסדות אחרים.

מכאן נמשיך דרומה ברחוב רוטשילד. רוב בתי הרחוב בם קופסאות-שיכון משנות השישים והשבעים, אך ביניהם נותרו כמה בתים היסטוריים: בבית מספר 62 (בית גודמן ורוטברד) השתמר עדיין העיצוב החיצוני בסגנון האקלקטי, שנבנה כהעתק של הבית שעזבו המשפחות בפולין. הבית נבנה בשנת 1926

צילום: ספיר הולצמן

נמשיך דרומה עד לפינת רוב פיק"א. הבנין האפור והישן בפינה שימש שנים כבית הספר של המושבה. בשנות החמישים הפך ללשכת המקרקעין, ובעתיד (הקרוב, יש לקוות) הוא יהפוך למשכן החדש-ישן של מוזיאון פתח תקוה.

צילום: ספיר הולצמן

נלך עוד דרומה ברחוב רוטשילד עד לפינת רחוב הרצל, ונפנה שמאלה. רחוב הרצל מעט שקט ורגוע יותר, ובו יש שני אתרים חשובים וראויים לציון
בבית מס' 7 נמצאת ישיבת לומז'ה. הישבה נוסדה בשנות העשרים על ידי תלמידי ישיבה שבאו מהעיר לומז'ה בפולין (מצפון מזרח לוורשה). הבניין נבנה בארכיטקטורה האופיינית לשנות העשרים, משופץ, צבוע וציורי למדי. משהו במבנה שלו משלב בתים בפולין עם בתי תל אביב הישנה.
צילום: ספיר הולצמן


נתקדם עוד מעט ברחוב, ומימיננו, במספר 20, ביתו של אברהם שפירא.
אברהם שפירא נולד ב-1870, עלה לארץ, ובשנות חייו התגלה כאיש בטחון ללא חת. הוא עמד בראש הגנת פתח תקוה בפרעות תרפ"א (1921), היה "מוכתר" של הישוב, איש "השומר" ואיש ההגנה, דיבר באופן שוטף עברית, ערבית ויידיש, והפך אף לבורר בין סכסוכי שבטים וכפרים ערביים. הוא הגיע לגיל מופלג (95 שנה!), ובערוב ימיו כשנשאל על "הנוער של היום" ענה "זה נוער זה? זה חרא?" (הביטוי עבר "עידון" מסויים ל"זה נוער זה, זה בררה!" ואף הונצח בשיר "סימן שאתה צעיר").
לאחר מותו נתרם הבית לעיריית פתח תקוה ומשמש כיום כמרכז קהילתי.
צילום: ספיר הולצמן

נפנה שמאלה לרחוב חפץ חיים וימינה לרחוב ההסתדרות. מעבר לכביש, בתוך סמטה, נמצא קולנוע "היכל", שבו נערכו מאבקים קשים בלילות שבת בשנות השמונים - בין חילוניים שרצו שיפעל במקום קולנוע לבין חרדים שהתנגדו לכך. בסוף המאבק, נשאר הקולנוע פתוח בשבתות, אך במשך השנים הוא ננטש ונסגר - הצופים מעדיפים את האולמות החדישים שבקניונים.

מרחוב ההסתדרות נפנה שמאלה לרחוב הראשי של העיר - רחוב חיים עוזר. הרחוב רחב, עמוס ורועש בימי חול, ובשנים האחרונות עבר מתיחת פנים ששיפרה מעט את מראהו. תאי טלפון ציבורי "אנגליים", ספסלי פסיפס וריצוף אבן לבנה.
ברחוב נמצא בנין העיריה, ובינו לבין המרכז הרפואי של "מכבי" אנדרטה צנועה לזכר הרוגי מאורעות 1921 בפתח תקוה.
צילום: ספיר הולצמן

נמשיך ברחוב צפונה, עד למפגש שלו עם רחוב שטמפר - שם נמצאת כיכר המייסדים.בכיכר מזרקות וחמישה מונומנטים שמנציחים את חמשת הרוכבים שהקימו את פתח תקוה: שטמפר, גוטמן, ברנט, סלומון, ראב (השיר מזכיר את הרופא היווני מזרקי, אך משפחת ראב היתה בין מייסדי העיר ולא נזכרה בשיר).
לאחרונה נוסף גם פסל חדש לזכר יואל משה סלומון הרוכב על סוס.



צילום: ספיר הולצמן

מהכיכר נפנה לרחוב חובבי ציון (חלקים מהרחוב נסגרים לתנועה בשבת). ברחוב זה נמצא בית הכנסת הגדול, שנתרם על ידי משפחת רוטשילד. בית הכנסת נבנה לאורך שנים רבות, ורק אחרי שהברון הרים תרומה משמעותית הוא נחנך (סביב 1900) ונקרא על שם אביו של הברון - בית יעקב.
בית הכנסת נראה מעט "אפור" מבחוץ אך מרשים מאוד מבפנים, עם ציורי קיר וויטראז'ים.

צילום: אברהם קרקו

נמשיך ברחוב חובבי ציון לבית מספר 12, הצבוע (נכון להיום...) בצבע ורוד. זהו בית חלבנה ניידיץ, שנבנה בראשית שנות העשרים בסגנון האקלקטי. בבית שכנו משרדי חברת הפרדסנות בן-עזר-ראב. מאחור הבית יש חצר ובה בית בנוי מבוץ ששימש כבית דפוס (שופץ ושוחזר לאחרונה). פה ושם, אפשר לראות גם בחצרות בנינים אחרים, למרות ההזנחה, בתי חצר מראשית המאה שעברה.
צילום: ספיר הולצמן

מרחוב חובבי ציון נפנה ימינה לרחוב מונטיפיורי. בית מספר 3 נבנה על ידי משפחת סווטיצקי, עם מרפסת ייחודית, בראשית שנות העשרים. הבית עבר גלגולים רבים ואמור לשמש כמוזיאון האשה הפתח-תקוואית. (עדכון, דצמבר 2013 - השיפוץ הסתיים).
צילום: ספיר הולצמן

רחוב מונטיפיורי מתחבר לרחוב הברון הירש, ממש מול השוק של פתח תקוה. למרות שהשוק ססגוני, מחיריו טובים והסחורה יפה, הוא לא זוכה לפופולריות ולהילה של שוק מחנה יהודה או שוק הכרמל.

כמה עשרות מטרים מערבה יביאו אותנו לנקודת ההתחלה של הסיור: שער הברון.

קרית המוזיאונים
נסיעה קצרה אל מחוץ למרכז העיר, לרחוב ארלוזורוב, תביא אותנו למתחם שבו מרוכזים כמה מוזיאונים ומוסדות.
בבית יד לבנים, אחד הראשונים שנבנו בארץ, נמצא, לצד הנצחת הנופלים, גם מוזיאון לתולדות העיר פתח תקוה.
מצפון לו, מוזיאון האדם והסביבה ובסמוך אליו גן החיות הקטן של פתח תקוה ובו  יעלים, קופים, חיות כיס ופינת ליטוף. אמנם זה לא הספארי או גן החיות התנ"כי, אבל הגן מרשים בהחלט וביקור עם ילדים בגן ובסביבתו בהחלט מהנה.
מיכאל יעקבסון פרסם סיור ארכיטקטוני מרתק בקרית המוזיאונים וגם ביעד הבא - גבעת השלושה הישנה

גבעת השלושה הישנה
נחזור לרחוב ארלוזורוב, ונחצה את הכביש דרומה. על גבעה קטנה ניצב מבנה גדול ונטוש. זהו חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה שישב במקום שנים רבות. הקיבוץ נוסד כאן בשנות העשרים ושכן בפאתי המושבה. בשנות החמישים, בזמן הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית הוא התפצל לשנים: גבעת השלושה ועינת, ושניהם עברו לשטחים החקלאיים ממזרח לפתח תקוה. מבנה חדר האוכל שיש לו חשיבות ארכיטקטונית והוא מיעד לשימור - נותר מאחור והוקף בבתי העיר שסגרו עליו מכל עבר. כעת ניטש מאבק בין דורשי השימור לבין היוזמה להפוך אותו לישיבה תיכונית.


צילום: ספיר הולצמן

על גדות הירקון
פתח תקוה סמוכה לבית הבטון הראשון שנבנה בארץ ולמסלולים לאורך הירקון, ברגל ובאופניים, כשגולת הכותרת הם מקורות הירקון - בפארק אפק, אחד המרשימים והיפים בגנים הלאומיים בארץ.
בית הבטון - צילום:ד"ר אבישי טייכר

נקודות היסטוריות:
  • בשנת 1887 החל הברון רוטשילד לתמוך כספית במושבה
  • בימי העליה השניה היתה המושבה מוקד לפועלים וחלוצים שלא הסתדרו עם האיכרים שומרי המצוות
  • במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ממחסור וגם קלטה את מגורשי תל אביב בשטחה
  • ב-1922 נפתחה בפתח תקוה תחנת רכבת, ובעקבותיה התפתחו מפעלי תעשיה
  • ב-1936 נפתח בה בית חולים מרכזי למושבות השרון, שהפך לבית החולים בילינסון (היום חלק מהמרכז הרפואי רבין)
  • ב-1937 הפכה פתח תקוה לעיר
  • לאחר מלחמת העצמאות הורחב שטח העיר ונבנו בה שיכונים רבים
  • בשנים האחרונות נקלטו בפתח תקוה עשרות אלפי עולים, נבנו שכונות חדשות ומטופחות, והעיר חצתה את קו 200 אלף תושבים

הידעת? כמה פריטי טריוויה על העיר ופינות נוספות ששווה לבקר בהן
  • בגלל השיר על חמשת הרוכבים, יש בפתח תקוה פסלי סוסים רבים. את חלקם תוכלו לראות כאן  ולהרחיב את הסיור בעיר
  • ואם כבר סוסים: האיצטדיון הקודם של פתח תקוה נקרא בשם "האורווה". הוא נהרס ב-2010 ובו אירע אחד האירועים האלימים בתולדות הכדורגל הישראלי במשחק בין הפועל פתח תקוה לבית"ר ירושלים. אולי מכאן הגיעה השורה "את הבלוקים גמרנו שבוע שעבר נגד פתח תקוה" למערכון של הגשש החיוור. כיום משחקות הקבוצות המקומיות באיצטדיון "המושבה" החדש.
  • מכירת פתח תקוה ב-eBay: לפני כשבע שנים חמד לו מישהו לצון והעמיד את העיר פתח תקוה למכירה באתר eBay, שאישר את המכירה עד שהתברר שמדובר במעשה קונדס  
  • קטיושות על העיר: ב-1971 נורו קטיושות מהשומרון על פתח תקוה 
  • טענה הדורשת אימות: מייסדי פתח תקוה שהיו דתיים, העדיפו לא ליצור זויות ישרות במפגשי הרחובות שתכננו, כדי לא ליצור צורת צלב. לכן הזויות של הצמתים שונות במעט מ-90 מעלות
  • תל אביב ידועה כעיר העברית הראשונה. הישוב העברי שהשני שזכה בתואר היא פתח תקוה, שקיבלה את המעמד בסוף שנות השלושים
  • השכונה הגדולה ביותר בין שכונות העיר היא הרובע החדש בצפון: שכונת אם המושבות. הרחובות שלה מנציחים את שמות כל המושבות שהוקמו בארץ
  • מול בית החולים בילינסון הוקם גשר מרשים להולכי רגל, בעיצוב הארכיטקט הנודע קלטרווה (תכנן גם את גשר המיתרים בירושלים ועשרות גשרים בעולם). 
  • גם פתח תקוה זכתה לספר מתח שייכתב עליה: "אם המושבות" של הסופר ליעד שהם 
  • שבעה מיתוסים על פתח תקווה שהגיע הזמן לשבור
  • גם בפתח תקוה יש אנדרטה לזכר אסון מגדלי התאומים

איצטדיון המושבה. צילום: אודי שטינוול


קישורים
"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז