יום שני, 21 בינואר 2013

הזמן הלבן: מסע בין שקדיות

 שקדיה במושב בקוע בשפלה. צילום: דבורה וייסמן

מומחי הלשון בוודאי יגידו שאין דבר כזה "שקדיה", והשם האמיתי הוא "שקד". מה לעשות, אבל ישראל דושמן, שחיבר את הלהיט הנצחי "השקדיה פורחת", קבע את שמו של העץ והפופולריות שלו, יחד עם אינספור אפשרויות של חריזה לסוף השורה ("פורחת") על ידי ילדים בכל הדורות.
מאז שהשיר התחבר והפך להמנון של ט"ו בשבט, החל העץ להפוך לסמל של החג.
לשקדיה אזכורים רבים בשירים נוספים, כפי שסוקר הבלוג המצויין של דוד אסף.

עץ השקד מקדים לפרוח, מעט אחרי אמצע החורף, ובולט בצבעו הלבן על הרקע הירוק. היות  שמועד פריחתו מקביל, פחות או יותר, לט"ו בשבט, נוצר החיבור בין השניים.

סוף ינואר הוא זמן מתאים לחפש אחרי שקדיות ברחבי הארץ, וכ"בונוס" לראות גם שלל פרחי חורף אחרים.

שקדיות ליד מרכז מסחרי
נתחיל באיזור מודיעין. השטח שבין מושב שילת לישובים לפיד וחשמונאים הפך לאיזור תעשיה קלה ובעיקר מסחר, שפורח בשבתות. אך לא רק המסחר פורח שם: מעל המרכז המסחרי, לכיוון מושב שילת, יש גבעה מלאה בשקדיות, שצובעות אותה בלבן בכל חורף.

פארק קנדה
עוד אתר קרוב למדי לאיזור המרכז הוא פארק קנדה: סעו למחלף לטרון, פנו צפונה ואז מזרחה בעקבות השילוט. בכניסה לפארק יש מפה מפורטת, ולמעשה אפשר לבלות בפארק יום שלם, בין מעיינות, אתרי עתיקות ואתרי פריחה.
הפארק ממלא את חלקו הצפוני של עמק איילון ואת מורדות הגבעות שסמוכות אליו.
כדי לראות את השקדיות, עלו ברכב בדרך הראשית כקילומטר. מימיננו - גבעה ועליה חורבת עקד - שרידי מבצר חשמונאי ומערת מסתור מימי בר כוכבא (אפשר לזחול בה). משמאל (מצפון לדרך) - ירידה לתוך שביל המעיינות, שיוליך אותנו בין טרסות עתיקות, פלגי מים ונביעות (בחורף ובאביב), וגולת הכותרת - עצי שקד רבים שצובעים את העמק בפריחה לבנה. סיום הנחל הוא באגם מלאכותי, גם סביבו עצי שקד. כדי לחזור לרכב - צריך לעלות בחזרה או לשלוח פראייר תורן שיעשה זאת עבור כולם.
מומלץ לא להגיע בשבתות - המקום עמוס לעייפה, ועשן המנגלים מסתיר את העצים.
מדרום לכניסה לפארק, נמצא אתר העיר ההיסטורית אמאוס: כאן נערך קרב חשוב בין היוונים והמכבים, וכאן, על פי האמונה הנוצרית, התגלה ישו למאמיניו. בתקופה הביזנטית היתה שם כנסיה מרשימה (אפשר לראות את שרידיה) וכך גם בתקופה הצלבנית. במאה ה-19 נבנה מנזר גדול ליד אתר העתיקות, והוא פעיל עד היום. אפשר לבקר בו.


לפארק יש גם היסטוריה קרובה יותר שמעט נשכחה: הוא בנוי על חורבותיהם של שלושה כפרים ערביים שנכבשו במלחמת ששת הימם ונהרסו.

מקנדה לבריטניה
היינו בקנדה, מכאן נמשיך לבריטניה: פארק בריטניה שוכן בלב השפלה, מדרום לבית שמש, ובו עשרות אלפי דונמים של יער טבעי ונטוע. מכביש 38 (היוצא ממחלף שער הגיא דרומה) נפנה ימינה לכביש 383 (ליד בית שמש), ושמאלה לתוך הפארק. לאחר כ-2 ק"מ, ליד התפצלות דרכים,  נראה שלט שיכוון אותנו לשביל הבארות ובורות המים.
השביל, שארכו 4 ק"מ, עובר ליד מערות, בורות מים, בארות ושרידי עתיקות, ובסוף ינואר מלווה בפריחת שקדיות מרהיבה.
כ"בונוס" נוכל להתרשם גם מפריחת כלניות, רקפות, עיריות ושלל פרחים אחרים.
גם לפארק בריטניה באים רבים בשבתות, אך גודל הפארק מונע צפיפות רבה
 שקדיה בשלג בירושלים. צילום: אסתר ענבר

שקדיות בדרך לירושלים - יער הקדושים, סטף וצובה
שקדיות מלוות גם את הדרכים המובילות לירושלים, ובעיקר את כביש 395, אחד היפים בארץ. אם נחזור בכביש 38 צפונה, נגיע לצומת אשתאול ובו נפנה ימינה לכביש 395. לאורך כל הדרך העולה משם לירושלים (זהירות, כביש צר!) נראה שקדיות פורחות בין יערות האורנים (יער הקדושים) המנוקדים ברקפות.
נקודת השיא של פריחת השקדיות היא באתר ה"סטף", שהוא יפה ומרשים כל השנה.
באתר סטף יש שני מעיינות, שכבר מימי קדם סיפקו מים לחקלאות מדרגות ענפה. המדרגות ("טרסות") שוחזרו ושוקמו, אפשר להיכנס לנקבות המים (מומלץ יותר בקיץ...) ולהתרשם גם מחלקות "חקלאות עירונית" בהן תושבי ירושלים והסביבה מגדלים ירקות. בסוף החורף, האתר עטור כולו בעצי שקד פורחים.
כך גם באתר צובה הסמוך לסטף (מצפון לו): ניסע לקיבוץ צובה, נצא מהיציאה האחורית של הקיבוץ ומעלה בדרך להר צובה,. המעלה מלא שקדיות, ויוליך אותנו לשרידי המבצר הצלבני ששכן כאן (בלמונט). בנוסף יש כאן עצים עתיקים ומערה שיש מאמינים שיוחנן המטביל התגורר בה.
גם מי שימשיך מהסטף אל העיר ירושלים דרך בית החולים הדסה ושכונת עין כרם יזכה לראות שפע שקדיות.
שקדיות ביער ירושלים

בין בנימין לשומרון
בין רמאללה לאריאל, נמצא אתר נוסף, אולי היפה מכולם, בו תראו שקדיות: מעלה לבונה. במקום בו נערך אחד הקרבות בין יהודה המכבי לצבא סלווקוס היווני, במעלה תלול ומפותל, ליד ההתנחלות מעלה לבונה. ההגעה לשם מעט יותר מסובכת. למי שלא חושש לנסוע בשטחים - סעו מירושלים צפונה דרך כביש 60 (שעוקף כפרים ערביים וערים ערביות) עד לאחר הישוב עלי. פנו שמאלה למעלה לבונה

שקדיות בצפון...
בצפון הארץ נוכל לראות שקדיות רבות ביער בית קשת, בין ראש פינה לצפת, ובנחל עמוד (סקירה מקסימה בבלוג "השמים הכחולים שלי").. באיזורים רבים בגליל התחתון מגדלים שקדים במטעים מסודרים, וכאלו נוכל לראות בצידי הדרך היורדת מכפר תבור ליבנאל.
בכפר תבור קיים גם מוזיאון המרציפן (המופק כידוע משקדים).

עוד צפונה משם - כביש 866 מצפת לרמות נפתלי ולאורך רכס מנהר שופע גם הוא שקדיות, בעיקר ליד צפת, מדרום לרמות נפתלי ובדרך היורדת ממנרה לכפר גלעדי. מי שנוסע בכביש זה "מרוויח מהצד" את נוף החרמון הלבן מלווה אותנו מכל עבר.
שקדים בבכפר תבור. צילום: אלי זהבי

... ושקדיות בדרום
וכדי לא לקפח את תושבי הדרום: שקדיות פורחות מצפון לשדרות, במקום שנקרא "יער איבים", ליד קיבוץ אור הנר. כאן מתלווה לשקדיות משטח ענק של כלניות החל בסוף ינואר. כדאי לבקר באיזור סביב זמן פריחת הכלניות בפברואר ופסטיבל "דרום אדום".

 שקדיה באור-הנר. צילום: דודי הולצמן

הידעתם:

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז