יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

סתיו בגליל המערבי - בין ים להר


הגליל המערבי. אין בו מפלי מים מרשימים ואטרקציות מסעירות כמו באצבע הגליל, אבל יש בהחלט שפע גדול של מקומות מעניינים, לעיתים מפתיעים.
בעקבות הטיול שערכנו באיזור בסוכות, כמה המלצות
 
צילום: דודי הולצמן

אכזיב
את הטיול כדאי להתחיל (או לסיים) בחוף אכזיב. הים בסתיו הרבה פחות עמוס, חם ומעיק. חוף אכזיב (של הגן הלאומי) כולל אתר קמפינג וגם שרידי העיר העתיקה אכזיב, מימי הצלבנים ומתקופת הכפר הערבי א-זיב. בחוף יש שתי לגונות צלולות, גדולות ושקטות, בהן אפשר לשחות גם בים גלי, גם לילדים קטנים. בצלילה (עם משקפת/שנורקל) אפשר לראות דגים, סרטנים ואף קיפודי ים.
מצפון ללגונות - כל החוף נשקף לנגד עינינו, עד ראש הנקרה (שהוא הרכבל הקצר והתלול בעולם!). בימי הסתיו התל מנוקד בחצבים.

יד לי"ד
מעט מצפון לאכזיב, על חוף הים, נמצאת האנדרטה למעפילים, ומולו, ליד גשר הרכבת המפוצץ, האנדרטה לזכר הנופלים בליל הגשרים. בלילה בין 16 ל-17 במאי 1946, חיבל הפלמ"ח בגשרים המחברים את הארץ לשכנותיה. כל המבצעים האלו עברו ללא פגע, פרט לאחד: גשר הרכבת של הכפר א-זיב. הכוח התגלה על ידי שומר ערבי שפתח באש, וכל 14 (י"ד) הלוחמים נהרגו בפיצוץ חומר הנפץ. על שמם הקיבוץ גשר הזיו, ועל שם המשקיף על הפעולה, יחיעם וייץ, הוקם קיבוץ יחיעם.
עוד על האנדרטה כתב יהודה זיו.


 אנדרטת ההעפלה של הפסל יחיאל שמי. צילום: ד"ר אבישי טייכר


 אנדרטת יד לי"ד. צילום: ד"ר אבישי טייכר

שיירת יחיעם – אנדרטת השיירה
ניסע לצומת כברי, לאנדרטת השיירה. כאן התחולל בחודש מרץ 1948 קרב קשה, בו ניסתה שיירה ובה 92 לוחמים לצאת מנהריה לקיבוץ יחיעם הנצור, ונתקלה במארב ליד צומת זה, ליד הכפר הערבי הגדול כברי. בקרב הקשה נהרגו 47 לוחמים, ביניהם מפקדם, בן-עמי פכטר. חלק משאר הלוחמים הצליחו להגיע ליחיעם, ואחרים הצליחו להימלט ולספר את סיפור הקרב הקשה. קרב זה היה אחד מהשיאים במלחמת השיירות הקשה, שגבתה מאות הרוגים בחודש מרץ 1948. על שמו של בן עמי פכטר נערך מבצע "בן עמי" במאי 1948, ובמסגרתו נכבשה עכו ורוב שפלת הגליל המערבי. האיום הסופי על יחיעם הוסר רק באוקטובר 1948, כשצה"ל השתלט על כל הגליל.
כיום יש אנדרטה במקום, שרידי משוריינים ותאור הקרב. 
ביער כברי נחנך גן ארכיאולוגי עם ממצאים מרחבי האיזור.


צילום: ד"ר אבישי טייכר
 
דבש במנות, נוף במנות גדולות
נמשיך מצומת כברי צפונה, ונפנה לישוב מנות, שעיקר פרנסתו על התיירות (צימרים). מרוב חדרי הנופש במנות נשקף נוף מדהים - לכיוון נחל כזיב והמונפורט, או לכיוון הים. מהישוב יוצאת דרך צרה ומעט משובשת (אך סלולה!) שמחברת את הישוב עם מצפה הילה. ממש בסמוך למנות נמצא את מכוורת פרחי גליל, שמתמחה בהפקת סוגי דבש זניים ויחודיים. אפשר לראות שם את הפקת הדבש בפעולה.... ואין כמו דבש מסוגים שונים לחנוך את השנה החדשה המתחילה בסתיו.
מגג המכוורת נראה למרחוק ערוץ נחל כזיב והמונפורט. לאחר שהצטיידנו בדבש, נמשיך בכביש לכיוון מצפה הילה. לפני המצפה יש חניון ממנו מתחיל שביל שיורד לנחל כזיב ולמונפורט.


צילום: זהר מאור

מצפה הילה עלה לכותרות החדשות בשנים האחרונות בזכות גלעד שליט, שנחטף על ידי החמאס, והוחזר לארץ בעיסקת חילופים תמורת מחבלים רבים. ביום שחרורו, הגיע המסוק שהביא אותו אל הדרך שממערב להילה, ומשם, דרך המוני האנשים שהמתינו לו - הביתה. נדמה שעין לא נותרה יבשה באותו יום, בסוכות 2011. 

ממעיליא למעלות
ממצפה הילה נחזור לכביש הראשי דרך הכפר מעיליא. זהו כפר שכל תושביו הם נוצרים, בני העדה היוונית-קתולית, ישוב נעים, שרמת ההכנסה וההשכלה בו היא הגבוהה ביותר במגזר הערבי. אפשר בהחלט להקדיש לו טיול, רצוי לפני חג המולד.
בצומת, בתחנת הדלק של סונול, מתחבאת מסעדה קטנה וחביבה בשם "אל רביע" (אביב בערבית) בו מבשלת מרים מטעמים מופלאים. שווה לנסות בעיקר את הממולאים (וגם להגיע סביב כריסמס, כשהמסעדה מקושטת).

נפנה מזרחה לכביש 89, לכיוון מעלות-תרשיחא, דוגמה טובה (לפחות ביחס לערים המעורבות האחרות) לחיים משותפים בין יהודים וערבים. בתרשיחא יש מדי שבת שוק ססגוני.
ממעלות נפנה דרומה לכפר ורדים, ישוב שהוקם ביוזמת סטף ורטהיימר, לעובדי איזור התעשיה בתפן, ונחשב לישוב בעל איכות חיים גבוהה במיוחד. למרות החששות, שישוב כזה יפגע בהתפתחות מעלות, נראה לי שמעלות מתפקדת היטב ומספקת איכות חיים טובה לתושביה, כך שכולם יצאו נשכרים.


שביל נורמן
נורמן גולדנברג, ממייסדי כפר הורדים יצר ביער שביל ייחודי, שהעצים והסלעים יצרו בו (בעזרת נורמן והדמיון) מקומות קטנים שיכירו לנו אגדות וסיפורים. זהו "השביל של נורמן" שהיציאה אליו היא מכביש 854, מדרום לכפר הורדים, לכיוון תפן. רחבת חניה קטנה, שלט זיכרון ושבילים לתוך היער.
השביל הכחול-לבן חוצה את היער וממשיך עד לתפן. רוב המקומות שמעניינים לא נמצאים לארכו, אלא דווקא לאורך שבילים אחרים שמוליכים לתצפית. חלק מהסימון הצהוב מקוטע, מבלבל או לא ברור, אבל היות שאנחנו ליד הכביש, אפשר "ללכת לאיבוד" ללא חשש, בסוף תמיד נגיע בחזרה. אפשר לתת לילדים לנווט בזהירות, בין מנהרת הגמדים לסלעי הענק, עץ הנוסטלגיה והמאורה של פו הדב.
ביער פורחות בסתיו סתווניות, ובאביב - שפע אדיר של פרחים. בין העצים אפשר להשקיף מזרחה ולראות את הר מירון והר אדיר, את גוש תפן והכפרים כיסרא וסומייע.
לנורמן עצמו היה סיפור חיים מיוחד: הוא נולד בארצות הברית, היה ביחידת קומנדו של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה, עלה לארץ ויעץ ליחידות רבות, ביניהן יחידת האלפיניסטים. כשקם כפר הורדים הוא היה בין המייסדים, ואת השביל הוא יצר למען ילדי הישוב. לפני כשנה, לאחר מותו, נחנך מחדש השביל על שמו.


  צילום: דודי הולצמן


 מבט משביל נורמן להר מירון והר אדיר. צילום: דודי הולצמן
 
איזור התעשיה תפן
נמשיך דרומה בכביש 854, ונגיע לאתר התעשיה שזכה למחמאה הגדולה בדמות מיליארדי דולר ששילם המיליארדר באפט על מפעל ישקר. תחילתו של המקום ביוזמה של התעשיין סטף ורטהיימר, שהחליט להעלות את מפעל "ישקר" לעבודות מתכת מנהריה למרומי הגליל, ולבנות סביבו איזור תעשיה חדיש, נקי, ללא תמיכה ממשלתית, שיאפשר ייצור וייצוא מודרניים תוך יישוב הגליל והגשמת הציונות. במפעלים עובדים אלפים מתושבי הצפון.
המפעלים ממוקמים בלב פארק ענקי, עם פסלים, מדשאות ומוזיאונים, וכל זה בגובה 800 מטר ונוף גלילי מרשים. על פועלו זכה ורטהיימר בפרס ישראל.
ומה אפשר לראות במקום? מוזיאון אומנות, מוזיאון למורשת יהודי גרמניה (ממנה עלה לארץ סטף ורטהיימר), ואוסף מכוניות עתיקות מרשים.

כסרא-סומייע ופארק הסלעים
ניסע מתפן דרומה, ונפנה לכביש צדדי, שיוביל אותנו לכפר הדרוזי כסרא-סומייע (מורכב משני כפרים שהתאחדו, כסרא וכפר-סומייע). אלו כפרים שלא עברו הרבה מסחור, הם נקיים, יפים ומכניסי אורחים, ולאורך הקיץ מתהדר כל בית בסוכת גפנים ירוקה על הגג. נמשיך עד לשכונת החיילים המשוחררים, ונגיע ל"פארק הסלעים".
פארק הסלעים הוא איזור של סלעי גיר ענקיים, שהמים והרוח עיצבו אותם לנוף יחודי וסבוך של צמחיה וסלעים אפורים. בשביל שפילסה קק"ל בין הסלעים פורחות באוקטובר סתווניות רבות, ואם תהיו בשקט, אולי תראו את היערון, מכרסם קטן עם זנב ארוך שניזון מבלוטי אלון. לקראת סוף השביל אפשר לטפס על הסלעים הענקיים ולהתבונן בנוף. השביל עובר בסמוך לכביש, אך נראה כאילו הוא מרוחק ממנו. בסיום המסלול (15-20 דקות), נעלה לכביש, ושם תמתין לנו מסעדה דרוזית-לבנונית, בדיוק בזמן המתאים (עדכון: המסעדה סגורה)
 
 צילום: ד"ר אבישי טייכר
 
מפארק הסלעים נעבור לכפר סומיע, שבמרכזו פסל של סולטן אל-אטרש, בלב כיכר, וביציאה ממנו טיילת מרשימה לזכר יצחק רבין. סוף הכביש יוציא אותנו לכביש צוריאל-פקיעין-רמה. הכביש שנסענו בו זכה לכינוי "כביש החצבת", כי הוא נסלל בעקבות מגפת חצבת בכפרים כסרא וסומייע, ב-1964. במגפה מתו ילדים רבים, שלא יכלו לקבל עזרה רפואית בגלל דרכים משובשות.

ארץ הזיתים
נחזור לכביש 864, נמשיך דרומה לעבר לפידות ונפנה ימינה לכפר הדרוזי ירכא. הכפר, שפרוש לאורך 5 קילומטרים של כביש, במורד עד לכביש 70. סופו, במפגש בין הכפרים ירכא וג'וליס הפך לאיזור ענק של קניונים, סופרמרקטים וחנויות מפעל. אך אם נפנה ימינה או שמאלה בכביש 70, נעבור בין מטעי זיתים חדשים ועתיקים. בסוף הסתיו נערך מסיק הזיתים, כל משפחה מגיעה לחלקה שלה, מוסקת את הזיתים ומביאה אותם לבית הבד, ליצור שמן. בכל ישוב יש מספר בתי בד. כדאי לבקר בעונת המסיק, כאן או במקומות אחרים בגליל ובחגיגית ימי ענף הזית שנערכות מדי שנה.


 צילום: דודי הולצמן

קפיצה קטנה להרים הגבוהים
הסתיו הוא זמן מצויין לפריחת הסתווניות והחלמוניות בהר מירון. נסיעה של חצי שעה להר הגבוה ביותר בגליל (מעל 1200 מטר), ושביל של שעה, סביב הפסגה, עם מראות נוף לכל עבר: לגולן, לחרמון, ללבנון, לכל מרחבי הגליל ועד הים התיכון. אם מגיעים אחרי גשם, האויר מצטלל והראות משתפרת. סתווניות פורחות החל מסוף ספטמבר, ובאוקטובר מצטרפות גם חלמוניות.
מצפון להר מירון, ליד צומת סאסא, נחנכה ביולי 2012 אנדרטה לזכר חללי מלחמת לבנון השניה, על פסגת הר אדיר. תצפית לכל אתרי הקרבות בתוך לבנון, מהים ועד החרמון.

 צילום: דודי הולצמן

ועוד כמה קישורים מעניינים:

התמקדתי באתרים הפחות מוכרים וידועים, אבל כמובן שכדאי לא לוותר על האתרים הגדולים והמוכרים: מבצר יחיעם, נחל כזיב, נחל בצת, ראש הנקרה

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז