יום שישי, 2 במאי 2014

"רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח" - אתרי זכרון וטבע בבקעת קדש

מדינת ישראל מלאה באנדרטאות, אתרי זיכרון והנצחה. חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות. ליום הזיכרון ויום העצמאות בחרתי לטייל בבקעת קדש, ובה שני אתרי גבורה ומורשת, אולי פחות מוכרים, ולצידם מספר אתרי היסטוריה, טבע ותצפיות. הכל בשטח של קילומטרים רבועים ספורים.
למי שמטייל בצפון, כדאי בהחלט להקדיש כמה שעות לפינה המופלאה הזו: אתרי קרבות, מוזיאון חדש וקניונים קצרים ומרשימים.

עיון במפה הטופוגרפית יגלה שהדרך הנוחה ביותר לעבור מדרום לבנון לאיזור חצור ומעברי הירדן - היא דרך מלכיה ונבי יושע. מצפון לנו - הרי נפתלי גבוהים מאוד, מדרום לנו - הרי צפת גבוהים אף יותר. כאן הגובה הוא רק 400-500 מטר, והמעבר ב"אוכף" הזה נוח יותר. זו הסיבה שעברה כאן דרך היסטורית ושקמה כאן עיר עתיקה (קדש).

בשנת 1937 הקימו הבריטים מצודה חזקה במקום (מצודות טיגרט), ובאפריל 1948 העבירו אותה לידי הערבים. בגלל המיקום האסטרטגי, נעשו שלושה נסיונות לכבוש את המקום. נסיונות אלו יצרו אחדים מסיפורי הגבורה החזקים ביותר של מלחמת העצמאות.

למצודה הזו, מצודת כח (הידועה גם כמצודת ישע) נגיע מצומת הכבישים 886 ו-899, ממש בקצה העליה מעמק החולה לגליל העליון.


קרבות מצודת כ"ח
ביום בו העבירו הבריטים את המחנה לערבים, נעשה נסיון לכבוש את המקום, על ידי כוח גולני וכוח פלמ"ח, בעזרת משוריינים. הנסיון נכשל והכוח נסוג.
צילום:עמותת דור הפלמ"ח

כעבור חמישה ימים עשה הפלמ"ח נסיון נוסף, קשה והרואי, לכבוש את המצודה. הופעלו שלושה כוחות - פריצה, רתק והטעיה. כוח הפריצה לא הצליח לפרוץ את כתליו העבים של המבצר.
מפקד הכוח, דוד צ'רקסקי ("דודו") נפצע בפעולה, וביקש שחומר הנפץ יופעל כשהוא על גופו. חבריו, מתוך גילוי מופלא של חברות, סירבו וניסו לחלץ אותו ללא הצלחה, והוא נהרג. חברו חיים חפר כתב את השיר "דודו" לזכרו (לאחרונה יש אנשים שחולקים על עובדה זו).




הכוח נסוג מהמצודה, ועל הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני, שירה והגן על חבריו, עד שנפצע ונהרג. על מעשהו זכה, לאחר מותו, לעיטור הגבורה, הגבוה ביותר מבין עיטורי צה"ל.
מפקד כוח ההטעיה בקרב היה איש פלמ"ח בשם פילון פרידמן . הוא פיקד על כוח של עולים חדשים, ניצולי שואה, שראו בו דמות אב ומפקד נערץ. לאחר כשלון ההתקפה, ניתנה פקודת נסיגה. הוא פקד על החיילים שלא נפגעו לסגת, ונשאר עם הפצועים. למרות שחייליו הפצירו בו לנטוש אותם, הוא נשאר. בלילה נמצאה גופתו הירויה, יחד עם חייליו הפצועים, שנהרגו גם הם. סיפור הגבורה שלו הוא מופת לרעות, שנלמד עד היום בקורס קצינים בצה"ל.
על שמו נקרא מחנה פילון ליד ראש פינה.

רק בנסיון השלישי, ב-17 במאי 1948 נכבשה המצודה.
בכל הקרבות נפלו 29 לוחמים, ועל שמם נקראת המצודה "מצודת כח" (השם כ"ח הוא 28 בגימטריה, רק לאחר מכן נוסף ששמו של לוחם שנהרג לפני הקרב הראשון). הם קבורים בחצר המצודה בקבר אחים
צילום:ד"ר אבישי טייכר

יהודה דקל, אחד מלוחמי הגדוד השלישי פעל ללא הרף להפיכת המצודה (שכבר היו בה אנדרטאות לזכר הנופלים) למוזיאון חדיש שיטמיע את ערך הרעות. המוזיאון נפתח בפסח תשע"ד (2014) 





חברי יעקב שנקמן אסף חומר רב ובנה אתר אינטרנט על המקום ועל הקרבות.

כשמבקרים במקום, אי אפשר בלי שיר הרעות (שהיה האהוב ביותר על יצחק רבין ז"ל)



צילום:ד"ר אבישי טייכר

קרבות מלכיה
קרבות נבי יושע מוכרים למדי ונלמדים במסגרות שונות, אבל קרבות מלכיה כמעט נשכחו, למרות חשיבותם.
גם מלכיה היה כפר שיעי, על גבול הצפון, בנקודת כניסה אסטרטגית מלבנון לישראל. זו הסיבה שכוחות הפלמ"ח מיהרו לתפוש את המקום מייד עם הקמת המדינה, כדי להקדים את צבא לבנון שהתכוון לפלוש.
הכפר נכבש, אך כוחות "צבא ההצלה" של מתנדבים מסוריה, הצליחו להדוף את כוחותינו, שנסוגו עם  24 הרוגים מלוחמי הפלמ"ח ו-120 לוחמים פצועים.
לאחר שבועיים ניסה הפלמ"ח שוב, והפעם הצליח, במבצע הטעייה שכלל גם כניסה לתוך שטח לבנון עצמה.
כוחות הפלמ"ח הוחלפו בכוחות חטיבת עודד. לאחר שבוע, ניסה צבא לבנון את כוחו, בפעולה יחידה כמעט במלחמת העצמאות, וריכז את כל מאמציו בכפר מלכיה, כולל תותחים והפצצה מהאויר. כוחות "עודד" נאלצו לסגת. שמונה לוחמים נהרגו, גופות שישה מתוכם לא נמצאו עד היום.
למרות הצלחתו, צבא לבנון לא המשיך הלאה (מטרתו היה לחבור לסורים ולנתק את אצבע הגליל).
מלכיה נותרה בשליטת לבנון עוד כארבעה חודשים. רק באוקטובר 1948, נכבש המקום שוב במבצע "חירם".
לאחר שנה נבנו אנדרטה ומרפסת תצפית במקום (שהנציחה רק את חללי הפלמ"ח), אך סיפור הקרבות נשכח מעט מלב.

צילום:ד"ר אבישי טייכר

על חורבות הכפר קם קיבוץ מלכיה.
רק ב-2009 נבנה אתר הנצחה חדש, צופה אל אתרי הקרבות ואל לבנון, ונותן את הכבוד הראוי גם ללוחמי "עודד".
האתר שוכן בקיבוץ מלכיה, ממערב לבקעת קדש.


צילום:ניצנה

אתרים נוספים
אפשר (ורצוי) לשלב בין אתרי הקרבות לאתרי טבע ונוף בסביבה: עתיקות בתל קדש, חניון האלה, שני קניונים קצרים ותצפיות נוף

בין מלכיה למצודת כ"ח שוכנים שני תילי עתיקות - תל קדש המערבי והמזרחי. לתל המזרחי, המרשים יותר, יש שלט הכוונה לשרידי העיר. מיד בכניסה נבחין בסרקופגים (ארונות קבורה) רומיים ענקיים ומפוארים.
עד לפני כמה שנים היה שם שלט שציין שאלו הם קברי ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה מימי השופטים, בלווית שלט של משרד הדתות ואף היה יעד למבקרים בקברי צדיקים...  בשנים האחרונות השלט הוסר.
 
צילום:דודי הולצמן
 
מהסרקופגים מוליך שביל בין עצי אלה (עליהם נצבעים בצבעי שלכת אדומה בסתיו), שמוליך למקדש רומי גדול, ממנו נשאר קיר עומד בשלמותו, יחד עם שפע שברי עמודים וכותרות.
צילום:דודי הולצמן


צילום:אולגה גנזר

חניון האלה
מול הפניה מכביש 899 לכביש 886 צפונה, צומח עץ אלה אדיר מימדים, שגילו מוערך ב-1500 שנה! סביב האלה נבנה חניון מוסדר לפיקניקים ולינה
צילום:אולגה גנזר

נחל קדש
נפנה לכביש 886 צפונה, ולאחר קילומטר נחנה, ליד הירידה לנחל קדש. השביל יורד בתלילות לקניון מלא בולדרים שמחייבים מעבר וקפיצה מצד לצד. בין הסלעים מסתתרים שפני סלע. אחרי שמגיעים לתחתית הערוץ, עולים עם השביל ומגיעים עד לאתר מצודת כ"ח בה פביקרנו.
אפשר לעשות את המסלול בכיוון ההפוך, ועדיף לא בימים גשומים או מייד לאחריהם - סכנת החלקה
 
צילום:מוניקה פוליאק

סדקי יפתח
ניסע צפונה לאורך כביש 886. משמאלנו - קיבוץ יפתח שהוקם על ידי יוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח. מולו - מצפור על עמק החולה (מצפור יפתח). נוף מקסים, חבל שהמקום לא מתוחזק היטב.
צילום:אולגה גנזר

לאחר נסיעה קצרה נפנה ימינה לפי השילוט אל הקניון של סדקי יפתח. מהחניה - הליכה קצרה אל קניון קצר ומפתיע, עם יתדות וסולמות. גם כאן גרים להם בנחת שפני סלע, והמסלול הקצר מתאים גם לילדים קטנים.


צילום:עוברת אורח, במצלמה של דודי הולצמן

נבי יושע ורמות נפתלי
נחזור דרומה לצומת ונפנה ימינה ושמאלה - לכיוון מושב רמות נפתלי.
מיד לאחר הצומת, בצד שמאל, מבנה קבר עתיק, הוא נבי יושע. הקבר היה חלק מכפר שיעי שננטש במלחמת העצמאות. הם זיהו במקום את קברו של יהושע בן נון, ועד היום באים לשם, מדי פעם, מוסלמים (ואף יהודים) מהאיזור להתפלל. מתוך המבנה צומחים עצים, הוא לא מתוחזק (קחו את הזבל אתכם) ויש בו משהו "אפל" ומסתורי.
צילום:ד"ר אבישי טייכר

נמשיך דרומה ונבקר במושב רמות נפתלי, שהוקם ב-1945 וסבל קשות במלחמת העצמאות. ב-1963 התחלפה אוכלוסייתו, והיא מתבססת כיום על תיירות (צימרים), יקב ומטעי נשירים. רוב בתיו צופים מהמצוק על עמק החולה והחרמון.
לפני כמה שנים הוצבה במקום אנדרטה לאיתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים בן הישוב, שנפל בלבנון. 
אם נרד ממצודת כח לכיוון כביש קרית שמונה-ראש פינה, נוכל לעצור ליד שביל החידות, לזכר הטייס רן כוכבא שנפל במלחמת לבנון השניה.


עוד מידע מעניין
  • תושבי הכפרים השיעיים שנכבשו בידי ישראל ב--1948 ברחו ללבנון, כמו פליטים פלסטיניים רבים. בגלל השתייכותם הדתית, תנועת החיזבאללה דאגה להם לאזרחות לבנונית (בניגוד לשאר הפלסטינים), ותובעת עד היום את נסיגת ישראל מהכפרים האלה ש"נכבשו" ב-1948
  • חוברת מצויינת שמתארת את הקמת משטרות טיגארט
  • שיר הרעות היה השיר האהוב ביותר על יצחק רבין והפך לשיר מזוהה עם יום הזכרון לרצח רבין 
  • נסיעה צפונה לאורך כביש 886 תביא אותנו לשפע תצפיות נוף לתוך לבנון ולעמק החולה. יפה במיוחד בזמן הפריחה בחודשים פברואר-מרץ, מול החרמון הלבן
  • לאחרונה נחנך "שביל הפלמ"ח" מנבי יושע לכיוון עמק החולה 
  • ליד האנדרטה לזכר איתן בלחסן, נשתל חוטר מעץ הערמון של אנה פרנק

פוסטים נוספים באותו עניין:  

14 תגובות:

  1. "כוחות "צבא ההצלה" של מתנדבים מסוריה, הצליחו להדוף את כוחותינו"

    Where did you find that story? The issue was that the Lebanese army attacked, on May 15, with armored cars with guns that could penetrate armor. The Palmach had PIATs with range of 100 meters, so the armored cars set 200 meters away and blow up all the fortifications.

    השבמחק
  2. לאנונימי - המקור הוא כאן: https://docs.google.com/file/d/0B7U4UrQXxcphNTAzNWIwZWQtOTlkOS00NWVjLTgxMzYtMzc0NDEwMTBlYjY5/edit?hl=en#

    השבמחק
  3. כמו הערבים, אתה סופר חיילים ולא מעשה. הכח הקטן של רחבעם זאבי חסם את הערבים המקומים ו"צבא" ההצלה כל היום. כן, הכח הערבי היה גדול, (אחד החיילים תאר את השמש העולה בבקר וההר ממול מלא ערבים), אבל שלושים איש חסמו אותו כל היום, וכל הפגיעות היו חייל אחד עם כדור ביד. רק אחרי שהמשורינים הלבנונים נצחו את הקרב הראשי הלבנונים תקפו את רחבעם זאבי וניצחו גם אותו.

    בקרב השני הפלמ"ח פגע עם "תותח" של 20 ממ בכל המשורינים הלבנונים וניצח במהירות. "צבא" ההצלה עשה הרבה רעש ומעט לחימה.

    השבמחק
  4. קראו עוד:
    א) יצחק טישלר, אחרונים על הרכס;
    ב) ריאיון בעיתון על הצפון עם יענק'לה גוז, שלחם בנבי יושע (באתר לזכר פילון פרידמן, http://filonfriedman.co.il). ראוי להתעלם מדבריו של מאירקה פעיל.

    השבמחק
  5. חברה יש לנו ארץ יפיפיה.שהרבה אמיצי לב הקריבו נפשם למענה עתה חבורת שמאלנים הזויה רוצה להשיב ארץ זו לערבים. דמם של חילי ישראל זועק מן האדמה

    השבמחק
    תשובות
    1. אז אתה אומרם שדמם של שמאלנים כמו גם הדעות שלהם לא נחשבים בכלל. מה עם שמאלנים שהקריבו חייהם (או שירתו את ישראל כל חייהם) כמו למשל יצחק רבין, יגאל אלון ? מה עם דמי שמאלני שהיה קצין בצהל אבל דוגל באידיאולוגיה שמאלנית ??? אם האנשים הקריבו את דמם כדי שבישראל לא יהיה מקום למגוון דעות ולשיח תרבותי וחיוני אז הם באמת הקריבו דמם לחינם.

      מחק
  6. איש אינו חולק על העובדה שחיים חפר כתב את השיר "דודו" - נא לקרא שוב את המשפט לעיל

    השבמחק
  7. לאנונימי - אעדכן כך שיהיה יותר מובן

    השבמחק
  8. לאנונימי - אעדכן כך שיהיה יותר מובן

    השבמחק
  9. לאנונימי - אעדכן כך שיהיה יותר מובן

    השבמחק
  10. איך קוראים מצודת כ"ח לאתר שנהרגו בו 29?

    השבמחק
    תשובות
    1. כפי שכתבתי (אולי זה לא ברור, אשנה את הניסוח) - מלכתחילה "לא ספרו" את אחד החללים ולכן קראו למקום מצודת כ"ח (28). רק לאחר מכן "נזכרו" והוסיפו את שמו

      מחק
    2. במצודת הכ"ח נפלו 28 איש, ההרוג הנוסף משה אלקבץ נפל יחד עם חבריו יהודה דנגורי ויצחק שלוסר כחודש לפני ב"קרב הסרפנטינות". זו הייתה שירה שעלתה למנרה הנצורה והותקפה בדרך מן המארב. לנסיבות ששמו הוסף לנופלי נבי יושע ללא חבריו אין לי הסבר מלבד השערה שמדובר על בקשה של המשפחה. לגבי הקרב הראשון לקרוא לכוח שעלה באוטובוסים לוחמי גולני זו הטעייה וחצי אמת. הלוחמים קובצו מישובי העמק ואנשי פלמ"ח, בשלב הזה הם נקראו כיתת אילת השחר, כיתת חולתה וכדומה. (הנשק שלהם נקנה על ידי הקבוץ והם נועדו להגנה מקומית).

      מחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז