יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

"גלגל המזל" - על פסיפסים בבתי כנסת קדומים

במשך שנים, יש "מסורת" לפני החגים - לכתוב משהו על בתי כנסת (כמו כאן, למשל). בדרך כלל כותבים על מחירי ה"מקומות לחגים", על בתי כנסת יפים ומיוחדים בארץ או בעולם. הפעם בחרתי לכתוב על בתי הכנסת העתיקים שנמצאו בארץ, ולבחון פן מסויים בארכיטקטורה שלהם - רצפות פסיפס עם גלגלי מזלות.

בין הממצאים המרהיבים ביותר מתקופת המשנה והתלמוד, נמצאים בתי הכנסת העתיקים, שנבנו בארץ עד המאה השביעית.
זו התקופה שלאחר חורבן בית שני. תקופה שמרכז הכובד עבר מבית המקדש (שנחרב) למעין "תחליף" - בתי כנסת.
בחפירות שנעשו ב-150 השנים האחרונות נמצאו מעל 100 בתי כנסת, חלקם יפים ומרשימים עד היום.
בגדול, בתי הכנסת הם משני "טיפוסים" עיקריים:
א. בתי כנסת עם חזיתות מרשימות ומעוטרות פונות לירושלים, בנויים עם עמודים בצורת "ח"
ב. בתי כנסת בעלי רצפת פסיפס, בהם עיקר הקישוט היה ברצפה
עד סוף ימי בית שני שמרו בקפדנות על "לא תעשה לך פסל ומסכה". רוב המבנים היהודיים מאותה תקופה לא כללו ציורים או פסלים של אנשים וחיות.
והנה, החל מהמאה השניה-שלישית לספירה, נוספו לבתי הכנסת תבליטים של נשרים וחיות אחרות, דמויות אדם - וכאשר, מאוחר יותר, נבנו בתי הכנסת עם רצפות הפסיפס - שפע דמויות אדם, חלקן בעירום (!!!) ואף, רחמנא לצלן, דמות אל השמש הליוס במרכבתו! איך זה קרה? האם היהודים היו אז שונים? ליברליים יותר?
דרך טיול בכמה בתי כנסת עתיקים בצפון הארץ ננסה לענות על השאלה.

איך יודעים בכלל שזה בית כנסת?
השאלה הראשונה שבוודאי נשאל היא - איך יודעים בכלל שזה בית כנסת? אולי זו כנסיה? מקדש? בניין ציבורי אחר?
קודם כל, יש מקומות (מעטים) שבהם נמצאה כתובת שמעידה שהמקום הוא בית כנסת. לעיתים יש כתובות בעלות תוכן יהודי כה מובהק, שסביר מאוד שמדובר בבית כנסת. כמו-כן, סמלים יהודיים מובהקים כמו שופר, מנורה, ארון קודש - מעידים גם הם על בית כנסת. עוד מאפיין שמבדיל בית כנסת מכנסיה או מקדש אלילי הוא הפניה לירושלים, שלא תמיד זהה לפניה למזרח שיש במקדשים ובכנסיות.
על פי מאפיינים אלה, זיהו ארכאולוגים את בתי הכנסת, חלקם מתוארכים לימים בהם בית המקדש היה עדיין קיים (כמו במצדה, גמלא ועוד). רובם מאוחרים יותר, מהמאה השניה-שלישית ועד למאה השביעית לספירה.
בפוסט זה נטייל בכמה בתי כנסת בולטים שנמצאו בחפירות בארץ

בית אלפא
נתחיל את הטיול בבית הכנסת העתיק של בית אלפא, שנמצא דווקא... בקיבוץ השכן חפציבה.
בשנת 1928 כשמייסדי הקיבוץ חפרו באדמה הם נתקלו באבני פסיפס. הם הזעיקו את הפרופסור אליעזר ליפא סוקניק, אביו של הרמטכ"ל והשר לעתיד, והארכאולוג הנודע יגאל ידין. הוא הגיע למקום יחד עם עוזרו נחמן אביגד, ויחד עם חברי הקיבוצים חפרו ומצאו את רצפת הפסיפס המרהיבה של בית הכנסת. בלב הרצפה המעוטרת היה גלגל המזלות המוכר לנו, ובמרכזו - האל הליוס במרכבתו. בבית הכנסת נמצאה כתובת שמתארכת את הרמתו למאה השישית לספירה, שמות המזלות כתובים בעברית, ויש "פאנל" נוסף שבו מתוארת עקדת יצחק. הפסיפס עורר התרגשות רבה - חלוצים שבים לארץ ישראל ומוצאים עדות חיה לכך שבדיוק במקום זה היו חיים יהודיים לפני 1500 שנה.
אמנם איכות הציור מעט "ילדותית" ו"נאיבית", אבל הפסיפס בהחלט מרשים ומרגש.
אבל מה עושה שם האל הליוס? הפתרון (אולי...) בהמשך.
צילום: מקסים

חמת טבריה
מבית אלפא נמשיך לכיוון הכינרת וטבריה.
כבר ב-1920 התגלה בית כנסת ליד חמי טבריה (שוב על ידי חלוצים... אנשי גדוד העבודה שסללו את כביש טבריה-צמח). החפירה המשמעותית נעשתה מדרום למלון, על ידי פרופ' משה דותן ב-1960 ובה התגלה הפסיפס המרהיב, שגם בו מתואר גלגל המזלות, כולל דמויות נשים בעירום (!!!), והאל הליוס בתוכו, מחזיק את כדור הארץ. גם כאן היו סמלים יהודיים נוספים - שופר, מנורה, ארון קודש וארבעת המינים. בית כנסת זה נבנה במאה הרביעית לספירה, נחרב ועליו בנו עוד בית כנסת.
גם כאן עולה השאלה - מה לרצפת פסיפס כזו בבית כנסת?
צילום: BUKOVER

ציפורי
בעיר ציפורי בגליל התחתון, עיר מושבו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, חיו אלו בצד אלו יהודים, ועובדי אלילים (ואחר כך נוצרים). העיר מלאה בפסיפסים רומיים ובתי מידות, ובצידה הצפוני התגלה בית כנסת עתיק, מהמהאה השישית לספירה וגם בו גלגל המזלות, כולל הליוס במרכבתו (דמותו של הליוס הושחתה בחלקה), לצד סמלים יהודיים מובהקים כמו עקדת יצחק, המקדש, לחם הפנים, מנורות ועוד.

צילום: דודי הולצמן

כפר נחום 
לפני שננסה לענות השאלה, נבקר בעוד כמה בתי כנסת, ללא רצפת פסיפס, אך בעלי מבנה חיצוני מרשים
ניסע לאורך חופי הכינרת עד לכפר נחום, בו נמצא, ליד הכנסיה הנוצרית המפורסמת, בית כנסת מרשים.
בית הכנסת נבנה מאבן גיר לבנה, שהובאה ממרחק (הסלע המקומי עשוי בזלת). במבנה המרשים לא היתה רצפת פסיפס, אך יש תבליטים רבים של קישוטים יהודיים - שופר, מנורה וארון הברית נישא על ידי גלגלים. לכפר נחום חשיבות עצומה לנצרות - כאן היה ביתו של פטרוס, ממשיך דרכו של ישו. למרות שהמקום היה מרכז נוצרי פעיל, חיו בו יהודים בתקופה הביזאנטית והתפללו בבית הכנסת. בית הכנסת פונה דרומה, לכיוון ירושלים.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

כורזים
לא הרחק מכפר נחום, במושב כורזים, התגלה עוד בית כנסת עתיק, בנוי מאבני בזלת, הוא מעוטר במוטיבים צמחיים גיאומטרים, אריות, ובעלי חיים נוספים. כמו-כן, יש שם "כורסה" מאבן בזלת, ששימשה את נכבדי הקהילה. על גבי הכורסה, המכונה "קתדרה דמׂשֶֹה", נחרתה כתובת הקדשה בארמית. כ"בונוס" יש גם תצפית נפלאה לכינרת



צילום: אפי ברק

בתי כנסת ברמת הגולן
גם רמת הגולן שופעת אתרים רבים בהם נמצאו בתי כנסת. החשובים בהם הם בקצרין, שם נמצא בית כנסת כחלק מ"כפר תלמודי" שלם, ליד איזור התעשיה של העיר . המקום משמש עד היום להפעלות ואירועים שונים, כולל חתונות שנערכות בבית הכנסת העתיק. מעט צפונה משם, באתר הייחודי של גמלא, נמצא בית כנסת בתוך העיר השוכנת על שלוחה הצופה לכינרת. ייחודו של בית הכנסת הוא בכך שהוא נבנה עוד לפני חורבן בית שני, ושימש יותר כבית התכנסות ותפילה. יש במבנה גומחה לארון קודש, מקווה סמוך - וללא כל קישוט בדמות אדם או חיה - בימי בית שני הקפידו על כך מאוד. בית כנסת ייחודי נוסף נמצא ליד מעיין ב"קשתות רחבעם" (אום-אל-קנאטיר).


קשתות רחבעם. צילום: חוה שנדרוביץ

ברעם
אם נעלה לגליל העליון, נוכל לבקר את אחד מבתי הכנסת שנשתמרו בצורה הטובה ביותר (חזית המבנה נותרה בשלמותה) - בית הכנסת של ברעם. זהו בית כנסת מהמאה השלישית לספירה, ואחד הגורמים לשמירתו הוא הכפר הנוצרי-מארוני ברעם שהיה קיים במקום עד 1948. במלחמת העצמאות, מדינת ישראל ביקשה מתושבי הכפרים ברעם ואקרית להתפנות לזמן קצר בגלל הקרבות. בסוף המלחמה ישראל סירבה לשיבתם לבתיהם, סוגיה כואבת שנשארה פתוחה עד היום.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

ובחזרה לשאלת הפתיחה: מדוע גלגל מזלות? 
יחס התנ"ך לאלילות בכלל ולאל השמש בפרט - שלילי ביותר.
ייתכן שגלגל המזלות לכשעצמו בא להזכיר את לוח השנה ואת הסדר האלוקי בעולם. יש גם מי שטוען שהליוס הוא הייצוג של קיסר האימפריה, שהיהודים כיבדו מרצונם או שלא מרצונם. אולי השמש היא ביטוי לכוחו של האל, ואולי פשוט "זה מה שהיה באופנה" ומי שהזמין את העבודה עבור בית הכנסת פשוט השתמתש בדוגמא קיימת שיכול היה להכין. עוד תאוריה סוברת שהיה צריך להתחרות על דעת הקהל ולהשתמש באמצעים אטרקטיביים ומושכים את הקהל, כמו ציורי צבע וגלגל מזלות בולט.
אך ייתכן שיש לכך פירוש יותר עמוק.


התאוריה של גודינאף
לפני כ-60 שנה העלה החוקר האמריקאי ארווין גודינאף את התאוריה, שלפיה, בתי הכנסת שיש בהם רצפות פסיפס עם גלגל המזלות ייצגו פן אחר של יהדות שלא השתמר בצורה מרכזית עד היום.
רובנו מכירים את היהדות שהתפתחה אחרי חורבן הבית כיהדות שידעה להמיר את עבודת המקדש בתפילות, שמה דגש על לימוד תורה ושמירת מצוות, ויצרה את העולם הגדול של התורה שבעל-פה (משנה, תלמוד ועוד) המוכר עד היום.
אבל היו, במקביל, עוד זרמים שיצירותיהם כמעט לא באו לידי ביטוי, שאולי לקחו מהעולם היווני-רומי יותר ממה שהיהדות ה"רבנית" לקחה. היו קבוצות יהודים שעסקו במיסטיקה ויצרו ספרות שנמצאת היום ב"שוליים" של העולם היהודי.
חלק מהספרים האלה התגלגלו עד ימינו, לא כספרים עיקריים אלא כספרי קמעות, לחשים וסגולות. הם דנים בגרמי השמים ומזכירים אפילו את האל הליוס במרכבתו. (בספר הרזים, שמשמש כספר קמעות עד היום נכתב: "אעריצך, הליוס, העולה במזרח, המלח הטוב, השומר אמונים, המנהיג הנאמן, אשר מקדם את הגלגל הכביר קבעת, המסדר הקדוש של הכוכבים").

ייתכן שאותם אנשים ראו את הליוס כסוג של ביטוי לשליטת אלוהים הכל-יכול בגרמי השמים, אך גם התפללו אליו לצד פניה ל"מתווכים" מלאכים, קמעות והשבעות. סביר שיהודים אלו השפיעו על עיצובו של בית הכנסת.
במשך השנים, החשיבה הזו דעכה, אך לא נעלמה לגמרי. בהשפעת האסלאם נעלמו הדמויות המצויירות, וחכמי היהדות של ימי הביניים הפנו את עולם היהדות לכיוון יותר שכלתני ופחות מיסטי. היהדות ה"מיסטית" פרצה שוב במאות השנים האחרונות, דרך הקבלה וזרמים אחרים.
עצם העובדה שחכמים ורבנים לאורך כל הדורות כתבו נגד האמונה במלאכים מעידה על כך שהתופעה היתה קיימת. גם בימי קדם, וגם בימינו.

אתרים בסביבות בתי הכנסת 
את הביקורים בבתי הכנסת הקדומים כדאי לשלב בביקור באתרים נוספים בסביבה:

עוד פרטים מעניינים על בתי כנסת ורצפות פסיפס:

 בית הכנסת בגמלא. צילום: האייל הנאוליתי


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז