יום שבת, 7 בפברואר 2015

מזרח חבל לכיש - כלניות, פסיפסים וגם טקסס



צילום: דודי הולצמן

בימים שבין סוף החורף לתחילת האביב, מתכסה השפלה, מיער בן שמן בצפון, דרך איזור בית שמש ועד פאתי הנגב בדרום בפלומה ירוקה, מנוקדת אלפי פרחים – רקפות ביערות וכלניות בגבעות החשופות. אחריהם מגיעים הסחלבים בפינות שונות, ומשטחי תורמוסים סגולים-כחולים במקומות רבים.
זה הוא גם השטח ה"מחורר" ביותר בארץ – אלפי מערות מסתור, בעיקר בשפלה הדרומית. חלקים נכבדים משטח זה נותרו כשטחים פתוחים, גם בזכות היותם שטחי-אש. בין הגבעות פזורים אתרי עתיקות, מהם מוכרים כמו תל לכיש, בית גוברין ותל בית שמש, ומהם מוכרים פחות.
אך האזור הוא לא רק אתר טיולים ונוף פתוח. הוא גם היה סלע מחלוקת בין צרכי התיישבות לבין שמירת הטבע והנוף הפתוח. עיקר המאבק ניטש במזרח חבל לכיש, ליד אמציה – שם הוקמו ישובים למפוני חבל קטיף. גורמי שמירת הטבע העדיפו הרחבת ישובים קיימים והישענות על התשתיות הקיימות. גורמים אחרים העדיפו לתת למפוני גוש קטיף לשמור על המסגרות הקהילתיות שלהם בישובים נפרדים, גם אם במחיר פגיעה בשטחים הפתוחים.
 צילום: flavio

חברי ד"ר אורן אקרמן כתב על כך לפני מספר שנים

כדי לראות את האיזור בתפארתו, נצא ממחלף קרית גת מזרחה לכיוון לכיש, ושם נפנה ימינה לכיוון אמציה, אל מזרח חבל לכיש.

חורבת בית לויה
ליד מושב לכיש, הידוע בענבי המאכל שלו נראה את תל לכיש מתנשא מעלינו, ואחריו עומדים כרמי ענבים בשלכת. בסמוך נמצא האתר הארכאולוגי המפורסם של תל לכיש.

ככל שנמשיך, נראה יותר ויותר שטחים פתוחים וכלניות פורחות, שיתחלפו לקראת סוף פברואר בתורמוסים כחולים. כ-100 מטר לפני הכניסה למושב אמציה, נפנה שמאלה לכביש משובש. מימיננו נראה את הרי חברון, ואולי גם קטעים מגדר ההפרדה. נפגוש פרות שרועות באחו בין כלניות, ולאחר כשני קילומטר נראה שלטים "זהירות שטח אש", נפנה ימינה, ולאחר קילומטר שמאלה לדרך הפטרולים הישנה והמשובשת. לאחר עוד כקילומטר נפנה שמאלה, במעלה הגבעה, עד שנגיע לראשה. זהו האתר הארכיאולוגי "חורבת בית לויה". לב המקום היה כנסיה ביזנטית גדולה, ובה רצפת פסיפס מהיפות ביותר שנתגלו בארץ. בפסיפס דמות ספינה גדולה, ובעלי חיים שונים. עד לפני זמן מה, הפסיפס היה מכוסה בחול (והמטיילים הצטיידו במטאטאים כדי לגלות את הרצפה ולכסות אותה). כיום, היא גלויה לעין כל.



צילום: דודי הולצמן

צילום: דודי הולצמן



 צילום: שלומי שטרית

מהכנסייה נביט צפונה, ונראה גבעה בולטת הרחק – זה הוא תל מראשה הסמוך לבית גוברין. מצפון-מערב לכנסייה – מערת פעמון הרוסה למחצה, וממש סמוך לכנסייה – מערת קבורה קטנה. אך אלו לא ההפתעות היחידות שיצפו לנו. נעלה מהכנסייה על הגבעה, ונראה גת עתיקה להכנת יין. נמשיך לאורך הגבעה, וליד עץ חרוב נראה כניסה למערת מסתור קצרה. הזחילה קצרה ונחמדה לילדים. בהמשך הדרך מצפה לנו חפירה ארכאולוגית ובה נתגלו מערות קבורה נוספות ומקווה, ומערות קולומבריום לגידול יונים.
המקום נחפר על ידי המורמונים, וביניהם יש מי שמזהה את המקום כ"באר להי" או "באר לחי" - המקום שבו היכה שמשון אלף פלשתים בלחי חמור, או על שם אחד מנביאי המורמונים בשם "להי". 
כל האתר טובל בפריחת כלניות ועיריות, ובתחילת מרץ – גם תורמוסים כחולים, בעיקר מצפון לתל.
היות שהאתר נמצא תחת חפירה, יש מערות שנסגרות ונאטמות, וגדרות תיל פזורות בשטח. אנא, השמעו לשלטים!


 

צילום: דודי הולצמן

 כמה אזהרות:
  • לא להיכנס בימי חול לכל האזור-שטח אש!
  • לא לתת לילדים לרוץ באתר ללא השגחה – הוא מלא בורות!
  • לא להיכנס לתוך אתרי חפירה שהכניסה אליהם אסורה!
  • הדרך לחורבת בית לויה משובשת, בעיקר אחרי גשמים, סעו בזהירות!


מערות חזן וגבעת גד
נחזור בדרך בה הגענו לכיוון אמציה, נפנה שמאלה ובכיכר ימינה לכיוון מערות חזן וגבעות גד. מהכביש יש פניה ימינה לדרך עפר, ולאחר קילומטר נפנה לדרך נוספת שתעלה אותנו לגבעה נישאה (אפשר לעלות גם ברגל), ממנה נראה את כל מישור החוף הדרומי, מעזה ועד ראשון לציון . שמה של הגבעה הוא גבעת גד, ועל פסגתה נמצא קברו של שייח' עלי, עטורת כיפה. גם בגבעה זו יש מערות מסתור ומרבדי פריחה למלוא האופק.
 
צילום: golf bravo

נחזור לכביש ונפנה דרומה, בדרכנו למערת חזן. באתר חזן נמצאה אחת ממערכות המסתור היפה בארץ, שהופעלה כאתר תיירותי עם תאורה והסברים. כיום האתר נטוש והכניסה אליו לא מוסדרת, אך הגדרות שחסמו אותו הוסרו. הכניסה - באחריות המטיילים. לידו נבנה הישוב החדש בני דקלים.
צילום: עמוס מרום

 
המשך הכביש יוביל אותנו לתוך יער אמציה, על שלל הרקפות שלו, וממנו אל שטח פתוח ובו סכר על אפיק נחל אדוריים. בשנים גשומות יוצר הסכר אגם קטן וציורי שנוצר כאן בחורפים גשומים. מייד אחרי הסכר, במקביל לנחל, שטח רחב מלא בפריחת כלניות צפופה. ממש "דרום אדום" עם פחות עומס. 
צילום: דודי הולצמן

מכאן יוצאת דרך משובשת (שטח אש, אנא היכנסו רק בסופי שבוע) מסומנת בירוק לאורך הנחל, לעבר משטח כלניות, לרגלי תל המכונה תל אגרה. מהדרך הירוקה נעבור לדרך כחולה, ולאחר כקילומטר וחצי נפגוש שוב את נחל אדוריים, שיוצר מעין "קניון" בעומק כ-6 מטרים באבן הקירטון הלבנה. מהקניון דרומה ומערבה – קילומטרים רבים של שטח פתוח, מנוקד מערות וחורבות עתיקות. בעלי רכב 4*4 יוכלו להגיע מכאן עד לתל נגילה ושמורת פורה שעל כביש 40, בדרך לבאר שבע.

צילום: דודי הולצמן
 
הלו טקסס: דרך פטרולים ישנה, כביש חדש
נחזור לכיוון אמציה. הכביש שממשיך משם מזרחה ודרומה, נקרא כביש 358, ומתחבר עד לסביבות להב. הכביש עובר ממש לאורך הקו הירוק וגדר ההפרדה, וממזרח לנו הרי חברון, על שלל הכפרים והעיירות העוינים-למדי. לאורך הכביש הולכים ונבנים ישובים חדשים למפוני גוש קטיף, לצד הישוב שקף הותיק יותר: כרמי קטיף, אליאב, חרוב, ונטע-מרשם. לאורך הכביש עוד הרבה גבעות עם אתרי עתיקות שלא נחפרו ומחילות מסתור שמחכות למי שיזחל בהן.

צילום: דודי הולצמן

לקראת סופו הכביש מגיע עד לשומריה, קיבוץ של השומר הצעיר שהפך לישוב למפוני הגוש. משמאלנו - גדר ההפרדה והכפרים המערביים של הר חברון. עד לפני שנים אחדות היה מעבר חופשי של כפריי הר חברון לתוך הקו הירוק, תוך ניצול העובדה שהאיזור נידח ומבותר. תושבי האיזור המעטים נהגו לכנות את האיזור בשם "טקסס". בשנים האחרונות הופך המקום נגיש ובטוח הרבה יותר.
מי שמגיע לאיזור בסתיו, יוכל לראות פריחת חלמוניות ואתרים רבים בכל האיזור הסובב את באר שבע 
ועוד דברים מעניינים:


יער המלאכים, צילום:משפחת מדובר





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז