יום שבת, 11 באפריל 2015

בגלל המלחמה ההיא - אנדרטאות לזכר השואה בדרך לירושלים

לפני כשנתיים התבקשתי להמליץ על יער יפה, קרוב לתל אביב (יחסית) ולא עמוס. המלצתי על יער מסויים ולא מוכר (יער המגינים). החבר שהמלצתי לו חזר מרוצה מהשילוב בין פריחה רבה של רקפות ומיעוט מבקרים, אבל אמר: קצת מפחיד. היער הזה מלא אנדרטאות.
כך זה אצלנו, כמעט כל מקום בארץ הוא "לזכר" אירוע או איש מסויים.
מגילת האש. צילום: דודי הולצמן

הנצחת השואה: על יערות ואנדרטאות
זה אולי ייראה לנו מוזר, אך את הנצחת השואה ומוזיאון יד ושם הגו עוד בזמן מלחמת העולם עצמה, כשרוב הנספים בשואה היו עדיין בחיים!
אחרי המלחמה היתה יוזמה להנצחה ושתילת יערות בהרי ירושלים, אך רק לאחר קום המדינה הוגדר יום השואה (שעל מועד קביעתו היתה מחלוקת גדולה). ניצולים מקהילות רבות הקימו איגודים ואגודות על פי ערים וארצות, ארגנו ימי זכרון, הציבו מצבות בבתי הקברות וציינו בטקסים את הקהילה שנספתה. ב-1953 החליטה מדינת ישראל על הקמת "יד ושם"  כמוסד המרכזי להנצחת השואה ולימודה. בעקבות יד ושם קמו מוזיאונים רבים אחרים.
הנצחת השואה דרך נטיעת יער החלה כבר בשנות החמישים, ואפשר למנות מספר סיבות מדוע בחרו בדרך זו להנצחה:
  • יער מסמל צמיחה והתחדשות, כמשקל נגד למוות.
  • יש ביער משהו שמחבר את השואה שקרתה בגולה, לשורשים המתחדשים בארץ ישראל
  • היערות הזכירו לרבים את יערות אירופה (בפרט, יערות האורנים), שבהם גם הסתתרו יהודים ופעלו פרטיזנים
  • יש, כמובן, ליער גם מימד אסתטי בפני עצמו, בפרט אם יש בו פינות זכרון והנצחה
יער הקדושים בהרי ירושלים ניטע כבר ב-1950. בעקבותיו הגיעו יוזמות רבות לנטיעות, חלקן מצד קק"ל, חלקן מצד תורמים עשירים, וחלקן מצד יוצאי קהילות מסויימות.
כיום יש בארץ מילוני עצים, יערות ופינות חמד, בעיקר בפרוזדור ירושלים, יערות גדולים ופורחים וביניהם פזורות כמה אנדרטאות, צנועות וגם מרשימות, קלאסיות וגם מודרניות, לזכר השואה.
על תרבות ההנצחה תוכלו לקרוא במאמר המצויין של פרופ' ג'ודי באומל תידור
גם תום שגב, בספרו המצויין (והשנוי במחלוקת) "המיליון השביעי" התייחס לא מעט לסוגיית ההנצחה

אנדרטת התזמורת האדומה
את הטיול נתחיל באתר לא ידוע, לזכר אירוע שגם הוא לא מאוד מוכר בארץ: אנדרטת התזמורת האדומה.
התזמורת האדומה היתה רשת ריגול קומוניסטית במערב אירופה, שנוהלה על ידי יהודי-פולני בשם לאופולד טרפר. הם ריגלו בצרפת ובבלגיה הכבושות בידי הנאצים, ואף שלחו לברית המועצות התרעה על תחילת הפלישה הגרמנית ביוני 1941. מנהיג ברית המועצות, סטאלין, התייחס בזלזול להתרעה, וכמובן שהופתע. בהמשך, למדו לסמוך יותר על המידע היקר שהרשת העבירה. אחוז נכבד מחברי הרשת היו יהודים, רבים מהם נתפסו ונרצחו, אך יש כמה ששרדו, ביניהם טרפר עצמו שאף עלה לארץ בשנות השבעים ונפטר לפני כ-30 שנה.
איך מגיעים? (יכול לחול שינוי בגלל עבודות תשתית לשדרוג כביש 38)
נוסעים משער הגיא בכביש 38. לאחר כקילומטר, נראה שלט ימינה (מערבה) לכיוון אנדרטת הגדוד החמישי ודרך בורמה. נפנה בדרך העפר, ולאחר זמן קצר יתפצלו מהדרך שתי דרכים ימינה - המזרחית (התחתונה) - מוליכה לאנדרטת התזמורת האדומה (בדרך נעבור ליד לולים), המערבית (העליונה יותר) תוליך לאנדרטת הגדוד החמישי (מקום מרשים לכשעצמו).


צילום: דודי הולצמן

יער הקדושים
בתחילת שנות החמישים הוחלט לנטוע יער ענק ובו 6 מיליון עצים, לזכר הנספים בשואה. היער זכה לשם "יער הקדושים", וניטע סביב כביש 395, אחד הכבישים היפים בארץ, שיוצא מצומת אשתאול ועולה לכיוון ירושלים, לאורך נחל כסלון.
מאנדרטת התזמורת האדומה נחזור לכביש 38, ניסע דרומה, ונגיע עד לצומת אשתאול, בה נפנה מזרחה לכביש 395. הכביש עולה במעלה ההרים, צר ומפותל, ומצידו השמאלי מצוק נחל כסלון. נפנה למושב כסלון ונגיע לאנדרטת "מגילת האש"

מגילת האש
הפסל נתן רפפורט, שיצר את האנדרטה בגטו ורשה וביד ושם, יצר כאן פסל גדול, דמוי מגילה, לזכר קורבנות השואה. לפסל 3 חלקים, והוא מתאר אירועים מרכזיים בתולדות עם ישראל, מחורבן הבית ועד לשואה ולמעפילים. הפסל נבנה באיטליה במשך 3 שנים.
בחודשים פברואר ומרץ מתכסה הדרך המובילה לאנדרטה באלפי צבעונים, יחד עם לא מעט אירוסים, נוריות ואף רקפות.




צילום: דודי הולצמן
מרחבת מגילת האש יורד שביל מסומן ירוק צפונה לכיוון כביש 395 ומעבר לו. השביל עובר בין מתקני חקלאות קדומה, טרסות עתיקות ופינות הנצחה קטנות ביער. כשנגיע לכביש 395, נראה שהגענו ל"יער יהדות תימן", מוקדש לעולי תימן תושבי המושבים הסמוכים, שעסקו בשנות החמישים בנטיעת הייער. נכון לעכשיו, ההמשך צפונה מהכביש חסום, בגלל התמוטטויות עצים, ואי אפשר להגיע איתו לחניון יער הקדושים. לכן, נרד בנסיעה חזרה לכביש 395, ימינה לכביש 38, ומייד ימינה לדרך עפר שמוליכה ליער הקדושים

הדרך בתוך יער הקדושים מתפתלת בתוך ערוץ נחל כסלון. בחורף מכסות המוני כלניות ורקפות את צידי הדרך, ולקראת האביב פורחים כאן שיחי לוטם וקידה. הדרך מגיעה ל"מערת בני ברית", מערה טבעית שהפכה לאתר הנצחה ולמקום עריכת טקסים. בגלל ונדליזם, המערה סגורה. לידה יש חניון לילה, השבילים מסביב הם גן-עדן לרוכבי אופניים. 
ב 3.9.2015 נחנכה ביער הקדושים דרך לזכר שמעון ויזנטל, צייד הנאצים הנודע, שהלך לעולמו ב 2005.


צילום: ד"ר אבישי טייכר

מכאן קצרה הדרך לאתר ההנצחה לאנה פרנק

 
אנדרטת אנה פרנק
בשנת 2011 הקימה קק"ל (בתרומת ידידי קק"ל בהולנד) אתר הנצחה לאנה פרנק, אולי הדמות הידועה והמוכרת בעולם מתקופת השואה. שביל קצר ומרגש יוצא מחניון בני-ברית, ולארכו קטעים מיומנה של אנה פרנק, חרוטים על שלטים.
פיט כהן, יוצר האנדרטה, בנה מבנה דמוי חדר קטן ממתכת. בקצה החדר - שרפרף גבוה, לא נוח (במכוון), ומי שיושב עליו צופה אל הצד השני של החדר, המעוצב בדמות עלי עץ הערמון. אנה פרנק, בהיותה במסתור עלית הגג אהבה לצפות בעץ הערמון שבחצר.



צילום: ד"ר אבישי טייכר

צילום: ד"ר אבישי טייכר

צילום: ד"ר אבישי טייכר



העץ של אנה פרנק עצמו נכרת בגלל מחלה, אך ייחור ממנו נשתל באנדרטה לזכר איתן בלחסן שנפל בלבנון.


יער הצבא האדום
ריכוז נוסף של יערות, ובהם אתרי הנצחה ומסלולי טיול יפים, נמצא ממערב לקיבוץ מעלה החמישה ומצפון לכביש מס' 1, בגן הלאומי "הר הרוח".
כדי להגיע אליהם, צריך להגיע (דרך מחלף חמד או דרך צומת קרית יערים ותחנת הדלק "אלוויס" ביד השמונה. משם נסע לפאתי אבו גוש, ולכביש המוליך להר הרוח ולישוב נטף.
כקילומטר מהפניה ניטע בשנות החמישים "יער הצבא האדום", לזכר מאבקו ההירואי של הצבא האדום הסובייטי בנאצים. זו היתה תקופה בה הכיר העם בישראל תודה מיוחדת לברית המועצות ולצבא האדום (מאות אלפי יהודים נמלטו לברית המועצות, ורבים מהם ניצלו כך מהשואה, וברית המועצות היתה התומכת העיקרית של מדינת ישראל במלחמת העצמאות). עד לשנות השישים, נערכו כאן, מדי שנה ב"יום הניצחון" (8 ו-9 במאי) כנסים גדולים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, עם נאומים רוויי פאתוס.

צילום: she


יער יהדות פולין
3 קילומטר מצומת הפניה לנטף, נחנך ב-1995, במלאת 50 שנה לתום מלחמת העולם השניה, אתר הנצחה גדול ליהדות פולין, הקהילה היהודית הגדולה באירופה, ששלושה מיליון מבניה נספו בשואה. הרבה עצים, פינות הנצחה לקהילות פולין הרבות ואנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול שהלך עם ילדי בית היתומים שלו למחנה ההשמדה טרבלינקה, למרות שהובטח לו על ידי הנאצים שהם יחוסו על חייו.
מיער יהדות פולין יוצאת דרך דרומה לכיוון חוות הר הרוח, לאתרים שלא קשורים דווקא לזכרון השואה



צילום: ד"ר אבישי טייכר
צילום: ד"ר אבישי טייכר


חוות הר הרוח
החווה נוסדה על ידי משפחת הימלפרב (סב המשפחה היה החלבן השכונתי בילדותי...), ובה מגדלים עיזים, ומחלבן מפיקים יוגורטים וגבינות. נכון לעכשיו, החווה סגורה למבקרים, אך ייתכן שתיפתח בעתיד.

מסלול בית-תול
אם נמשיך מהחווה קילומטר מערבה, נגיע לחניון גדול, חניון החרובים, שצופה על מישור החוף (בימים טובים - מחדרה ועד אשקלון!) מגובה רב.
מכאן נוכל לצאת למסלול סיבובי של כקילומטר וחצי, סביב חורבת בית תול, שם שכן כפר ערבי שניטש ב-1948. משוכות צבר, חורבות בתים, טרסות ובורות מים, בנוף טיפוסי של הרי ירושלים. הרבה פריחה בסוף החורף ובתחילת האביב.
מכאן נוכל לחזור דרך חוות העיזים ולהמשיך ישר מערבה בחזרה לחניון יער הצבא האדום. בדרך נראה את האנדרטה לזכרם של חמשת חברי תנועת "גורדוניה", שעל שמם נקרא הקיבוץ מעלה החמישה.

יד השמונה
לא הרחק מהר הרוח, ליד נווה אילן, נמצא ישוב ייחודי, שמנציח את השואה: יד השמונה. הישוב הוקם על ידי נוצרים מפינלנד, לזכר שמונה יהודים שהוסגרו על ידי פינלנד לנאצים (רק אחד מהם שרד). פינלנד היתה בת בריתה של גרמניה הנאצית, ולא הסגירה את היהודים אזרחי פינלנד. אותם שמונה שהוסגרו היו אזרחי מדינות אחרות, והישוב הוקם לזכרם כאות לסליחה וידידות.

עוד יערות ואנדרטאות לשואה בתוך יערות:
  • יער המגינים הוא יער גדול, קרוב יחסית למרכזי אוכלוסיה ולא מוכר - בין רמלה, לטרון ובית שמש, בפאתי הישוב כרמי יוסף. שפע רקפות ושפע אנדרטאות, ביניהן אנדרטה לזכר הבריגדה היהודית, היחידה של מתנדבי הישוב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, ואנדרטת "משבר לתקווה", לזכר מאות ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות
צילום: ד"ר אבישי טייכר

  • אנדרטה ויער יהדות צרפת - ניטע לזכר 80 אלף יהודי צרפת שניספו בשואה, בחבל עדולם, ליד הישובים אביעזר ורוגלית  - כולל קיר עם שמות כל הנספים
צילום: ד"ר אבישי טייכר






"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז