יום שלישי, 26 באפריל 2016

מסלולים לא מאכזבים - בנחל כזיב

בעונה זו של השנה פורח במלא הדרו השושן הצחור בשני מקומות – נחל כזיב והכרמל. הפעם נצא לטייל בנחל כזיב, שיש בו גם פריחה, גם מים, גם נוף מרהיב וגם היסטוריה.
הישובים מנות, הילה, מעיליא ומעלות שוכנים על הרכס שמדרום לנחל, ומי שמבקר בהם יכול להנות גם מתצפית לים וגם מנופו המקסים של נחל כזיב.

נחל כזיב הוא נחל גדול, חלקו אכזב וחלקו איתן. הוא מתחיל במרומי הר מירון, ונשפך לים התיכון, ובוודאי ידוע לכל מי שעושה את המסע "מים אל ים" כציר עליה עיקרי אל הגליל. גם כיום, כאשר רוב מימיו מנוצלים להשקיה, נותרו מים באפיקו, ומספר בריכות ונביעות שמזמינות אותנו להשתכשך בהן.

מי נחל כזיב נובעים מכמה מעיינות איתנים, אך רוב מימיהם נשאבים לצריכה פרטית וחקלאות. לאחר מאבקים בין גורמי שמירת הטבע למשרדי הממשלה, שוחררה כמות מסויימת שזורמת לאורך הנחל.

הקטע היפה והמפורסם ביותר הוא הקטע שבין עין זיו למבצר המונפורט, ויש כמה דרכים להגיע אליו – ממעלות, מפארק גורן וממצפה הילה.
צילום: זהר מאור


שטח נחל כזיב הוא שמורת טבע, שבה פורחים רוב עצי ופרחי החורש הים-תיכוני המוכרים לנו, בתוספת שניים מיוחדים – שושן צחור ומישויה פעמונית, הייחודיים לנחל ופורחים בחודש אפריל-מאי. על גדות הבריכות צומחים עצי דולב ענקיים, רחבי עלים, שחייבים מים זורמים לקיומם.


בשמורת נחל כזיב נעשה נסיון (מוצלח בינתיים) של השבת היחמורים לטבע: היחמור, שנכחד מארץ ישראל, הובא לארץ מחדש – מאיראן, במטוס האחרון שיצא לפני נפילת השאח. גרעין רביה של יחמורים הוקם בכרמל, ולאחר כ-20 שנה החלו להשיב אותם לטבע, במקומות חיותם מלפני שנים. אם תגיעו ביום שקט, ייתכן שתתקלו ביחמור או שניים.

צילום: Timo Sack

יש הרבה אפשרויות לטייל בנחל - כמה נקודות ירידה וכמה "אטרקציות". הרכיבו את המסלול שלכם לפי הכושר ומספר כלי הרכב הזמינים.

יש שתי ירידות מצפון (ממושב גורן) ושלוש מדרום (מאיזור מעלות ומצפה הילה), ובתוך הנחל יש שני מעיינות גדולים, מבצר מרשים ולא מעט בריכות שכשוך וטבילה

מי שרוצה לגוון את המסלולים, יוכל להשאיר כלי רכב אחד במצפה הילה ואחר בפארק גורן, כדי לא ללכת באותה דרך פעמיים.

ממצפה מונפורט לנחל כזיב
מכביש 899, הוא כביש הצפון, נפנה דרומה (ליד מושב גורן) לפארק גורן היפה, לכיוון מצפה מונפורט. בפארק עצמו יש שפע אתרים לפיקניקים, אתר קמפינג ואף טיולי חמורים. כשנגיע על נקודת התצפית (מצפה מונפורט) נראה את אחד המקומות היפים בארץ – העמק העמוק של נחל כזיב, בתוכו מבצר המונפורט, וברקע – הים התיכון. מכאן יורד שביל אדום בתלילות רבה אל תוך הנחל. ליד המפגש עם הנחל אפשר לפנות ימינה אל המונפורט, או שמאלה – לעבר מסלול בחורש צפוף, מלווה בפלגים ובריכות שכשוך קסומות. 
מהחלק המזרחי של פארק גורן, (חניון הזיתים) יורד שביל נוסף לתוך נחל כזיב, לכיוון עין זיו.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

הירידה ממצפה הילה ופריחת שושן צחור
ירידה מעט קלה יותר – מהיישוב הילה, מצפון לכביש 89 (ממערב למעלות). ממצפה הילה (היישוב בו גר גלעד שליט) יורד שביל אדום ונוח יותר ישר אל המונפורט – ומתחבר לשבילי נחל כזיב. שביל נוסף יורד ממצפה הילה, מסומן שחור, אל השלוחה שמצפון למצפה הילה, היא קרן ברתות. כאן נמצא הריכוז הגדול ביותר של שושן צחור. גם השביל השחור מתחבר למערכת השבילים שבתחתית נחל כזיב, אך הליכה בו מחייבת זמן נוסף.
השושן הצחור הוא פרח לבן, גדול וריחני, שפורח במספר פינות נסתרות בחורש על מדרונות סלעיים. יופיו של הפרח גרם לכך שהוא הפך לסמל יהודי, רומאי וגם של בית המלוכה הצרפתי. מכאן הוא התגלגל לסמל של תנועת הצופים והנוער העובד, ובנצרות הוא מסמל את השילוש הקדוש.
הפרח נדיר למדי בארץ, וגדל רק במצוקי נחל כזיב ובכרמל.
צילום: Penguan

הדרך היורדת ממעלות
הדרך הקלה ביותר מתחילה מהכניסה המערבית של מעלות (שדרות הנשיא הרצוג). ניסע עד שנגיע לכיכר, נסתובב בה פניית פרסה, ואז נגיע לנקודה ממנה יש דרך משובשת שיורדת בתלילות אל נופו הנהדר של נחל כזיב. הדרך מסתיימת במבנה הבטון של עין זיו. הדרך חסומה במשך רוב ימות השנה, ובחגים מופעלים "שאטלים" אל הנחל וממנו על ידי רשות הטבע והגנים. 

עין זיו
עין זיו נמצא מתחת למעלות, כמה קילומטרים ממזרח למונפורט. מכאן נשאבים רוב המים לכיוון מעלות, ורק זרם דק נשאר בנחל. נתחיל ללכת לאורך הנחל מערבה, מדי פעם נראה בריכת מים קטנה ונשמע את קול המשאבה. נעבור ליד טחנת קמח עתיקה, שלידה בריכת שכשוך יפה ובה גם דגים.

צילום: דודי הולצמן

השביל מסומן בירוק, ולארכו נראה פריחת אביב מאוחרת, ביניהם גם את פרחי המישויה הפעמונית , צמח נדיר ביותר.

צילום: פועה עדן הולצמן

מעלינו, מצד ימין, מערות על המצוק, אלו הן "מערות המקדש", שבפתחן תבליט של חייל רומאי. עד היום, אין לדעת מדוע טרח מישהו לחצוב את "האיש שבקיר" כתבליט באבן, במקום שהוא כה לא נגיש. התבליט זכה לכינוי "האיש שבקיר" בפי המטיילים.


לאחר הליכה של כ-3 ק"מ בדרך יפה ומיוחדת נגיע לעין טמיר

צילום: דודי הולצמן

בריכות ומעיינות - עין טמיר
כ-3 ק"מ מעין זיו,  במורד הנחל, נובעים מים מבריכה תת-קרקעית. זהו עין טמיר, מקום מומלץ להשתכשך בו. אני לא ממליץ על כניסה וצלילה לתוך הנביעה במנהרה מתחת למים – היו מקרי אסונות במקום זה! אפשר בהחלט להסתפק בבריכות השכשוך.

במדרונות שמעל עין טמיר, יש ריכוזים של שושן צחור, למי שדילג על הטיול הארוך יותר בקרן ברתות.

צילום: זכי אבנור

בין עין טמיר למונפורט
כאן נמשיך לאורך הנחל, באחד הקטעים היפים ביותר שלו, ונגיע לבריכת מים גדולה המכונה "בריכת גן עדן", ולאחריה ל"בריכת הנקיק" ובה מפלון מים ובריכה עמוקה ויפה.
צילום: יהודית קירשבאום

מבצר המונפורט
נמשיך ונלך במורד הנחל ונגיע למונפורט. את מבצר המונפורט בנו הצלבנים במאה ה-12. המבצר נפל בידי המוסלמים, ולאחר מכן חודשה הפעילות בו על ידי הצלבנים (ממסדר הנזירים הטבטוני), סביב שנת 1229. זהו מבצר מסוג "שלוחה", כלומר, מוקף במתלולים משלושה צדדים, ורק בצדו הרביעי יש דרך נוחה שקל להגן עליה. בסיור במונפורט נתרשם ממגדל העוז (דונג'ון), אולמות ומתקנים רבים, שרידים למבצר החזק שבנו הצלבנים במקום, וששימש להגנת הדרך מהים לפנים הארץ. סיור במקום, בעיקר עם ילדים, יחזיר אותנו לימי האבירים של ימי הביניים, ותוכלו לדמיין את אבירי המסדר הטבטוני שחיו כאן, משלבים חקלאות ושירות צבאי.

סופו של המבצר עם כיבוש ממלכת הצלבנים בידי הממלוכים, בסוף המאה ה-13.

צילום: מנשה גור

מעל הנחל
בישוב מנות יש צימרים רבים, רובם עם נוף יפה. מהישוב יוצאת דרך סלולה בחלקה מזרחה, וכקילומטר מהישוב נגיע למכוורת דבש מצויינת בשם "פרחי הגליל" ובה יש מדי פעם (בחגים) פעילויות לילדים. אפשר לרכוש דבש של זני פרחים שונים.
הדרך ממשיכה עד למצפה הילה, גם הוא ישוב שעוסק הרבה בתיירות, וממנו יורדים שבילים לנחל.
סוף הדרך הוא בכפר הנוצרי מעיליא, שבו כדאי לבקר בעיקר לפני חג המולד, אך הוא חביב, נקי ומזמין גם בשאר ימות השנה. בתחנת הדלק בכניסה לישוב יש מסעדה קטנה עם ממולאים מצויינים בשם "רביע" (אביב) בניהולה של אישה מהכפר בשם מרים.

במורד הנחל, לפני שהוא נכנס לתוך מישור החוף, נובע מעיין גדול נוסף - עין חרדלית. רוב מימיו של המעיין השופע נתפסים לצרכי שתיה והשקיה, אך חלק קטן מהם זורם לשתי בריכות - אחת עמוקה ואחת רדודה, וממשיך במורד נחל כזיב.
ההגעה למעיין היא מכביש הגישה למושב עבדון, שיוצא מכביש 70 (מצפון לצומת כברי)
בסוף הקיץ מדלדלת הזרימה בעין חרדלית והוא הופך לזרזיף עם בריכה רדודה מאוד

יום שלישי, 5 באפריל 2016

אילת, קצת אחרת: טבע ליד העיר

חופשה באילת. מלון, מזנון, הכל כלול, בריכה, קניון, טיילת, שוב א-ג-דודו בבריכה ושוב אוכל. המון אוכל.
בין לבין, האטרקציות הרבות באילת - ריף הדולפינים, המצפה התת מימי, פעילויות ספורט מים. בקיץ, באמת שקשה לעשות יותר מזה.
אבל למי שנוסע באביב, בסתיו או בחורף, במרחב מסביב לעיר מציע "אטרקציות" אחרות בדמות אתרי טבע רבים מאוד.
צילום: דודי הולצמן


אילת שוכנת על שפת הים, לרגלי רכס הרים גדול למדי, הם הרי אילת, שמגיעים עד כמעט לגובה 900 מטר. ההרים עשויים סלעי גרניט, אבן חול ורכסי גיר, ויש בהם עשרות מסלולי טיולים יפהפיים. המוכרים ביניהם הם הקניון האדום, נחל גשרון, נחל המפלים - ומפסגות ההרים הגבוהים (הר שני, הרי יואש, הר חזקיה ועוד) נשקפים נופים עוצרי נשימה - ממרחבי סיני, דרך מפרץ אילת ועד הרי ירדן וסעודיה.
גם בקעת תמנע שבין הרי אילת והערבה היא אתר מדהים, עם קניוני אבן חול, מכרות עתיקים, אגם וגם הרים מגווני-סלעים.
אבל יש ליד אילת - בשולי העיר, בערבה הדרומית ובהרים, מסלולים קצרים ויפים שאפשר לעשות בדרך לאילת או ממנה, או כגיחה קצרה שלא מצריכה יום שלם. נוכל לראות חיות, צמחים ונופים מרהיבים תוך זמן קצר.

הר צפחות
נתחיל במסלול מעט יותר אתגרי: ממש מעל בתי המלון של חוף אלמוג מתנשא הר לא מאוד גבוה, אך "בקו הראשון" לחוף המפרץ - הר צפחות. לא מדובר במסלול קל במיוחד, אך למי שמתאמץ ומגיע לפסגה מובטח נוף מהיפים באיזור אילת.

כדי להגיע אל ההר סעו בכביש 90 ופנו לנחל שלמה. סעו עד שהדרך פוגשת שביל מסומן ירוק. זו הנקודה להפרד מהרכב ולהתחיל בטיפוס. השביל מטפס בין סלעי גרניט במעלה ההר. לחלק מהדרך, מלווה אותנו סימון של שביל ישראל. לפני הפסגה נגיע להצטלבות שבילים ונבחר בשביל הכחול.
קצרי נשימה נגיע לפסגה, ממנה נראה את חוף אלמוג וריף האלמוגים, אי האלמוגים וטאבה במצרים, את מרחבי מפרץ אילת ואת מה שמאחוריהם - ירדן וסעודיה. הסלעים על הפסגה הם סלעי צפחה - סלעי גרניט שעברו התמרה - שינוי תחת חום ולחץ, כך שהם קבלו מבנה דמוי דפים.
מכאן יורד שביל בתלילות (כחול ואחר כך ירוק) לעבר חוף הים, אל בית ספר שדה אילת.
רצוי לא לטייל במסלול כאשר חם (מעל 30 מעלות), עדיף אחר הצהריים, וחובה להצטייד ב-3 ליטר מים לאדם.

צילום: שומבלע

אם דאגנו להקפצת רכב, הוא ימתין לנו בבית ספר שדה.

בימים חמים, או אם סתם רוצים להמנע מהליכה רבה ברגל, אפשר לטייל לאורך נחל שלמה. מסלולים נוספים שקרובים מאוד לעיר הוא נחל יעל והר שחמון, ונחל שחמון.
יש לאילת גם מוזיאון קטן משלה.

פארק הולנד והגן הבוטני
אחרי המסלולים המעט אתגריים, משהו הרבה יותר רגוע. בצפון העיר אילת, יצרה קק"ל (בעזרת ידידיה מהולנד) פארק מיוחד, היחיד מיערות קק"ל שמושקה באופן חלקי (במי קולחין מטוהרים). הפארק כולל צמחיה מדברית מקומית, ומעט עצים "מיובאים" כמו עצי באובב. הפארק נמצא בשדרות ששת הימים, ויש בו מסלול הליכה של 2 ק"מ עם תצפיות לעיר
ממש בסמוך אליו, ברחוב כרמל, נמצא הגן הבוטני של העיר - שילוב בין חווה אורגנית, משתלה ופארק טרופי דמוי יער גשם. הכניסה אליו בתשלום

צילום: AVI111

ארץ החרדונים ופארק הצפרות
מעט צפונה לאילת, בכיכר מעבר הגבול ערבה, נפנה מזרחה לשני אתרים: ארץ החרדונים ופארק הצפרות
חרדון הצב הוא זוחל גדול למדי (עד 80 ס"מ) ודי נדיר, שחי באיזורי המדבר. בצפון הערבה רבים מהחרדונים ניצודו על יחדי פועלים מתאילנד, אך ליד אילת השתמרה מושבה גדולה של חרדוני צב. למרות המראה המעט מאיים שלהם, הם צמחונים ולא מזיקים. במזבלה ישנה, הכשירה קק"ל שביל הליכה ואפשר לצפות בחרדונים הענקיים.
צילום: ד"ר אבישי טייכר


מכאן נמשיך עוד כמה מאות מטרים ונגיע לאגמי מים גדולים. בעבר היתה כאן ביצה קטנה ושטחי מלחה, שנפגעו עם הקמת מזבלה. בשנות ה-80 המקום שוקם, הוכשרו בריכות, והפארק הוא מקום מעבר למיליוני הציפורים הנודדות, בעיקר בקיץ ובאביב. מולנו משתקפים הרי אדום בבריכות המים, והמלונות ההומים של אילת נראים קרובים אלינו.


צילום: דודי הולצמן

ליד האגם הוכשרו עמדות תצפית, משקפות וסככות, ואלפי צפרים מכל העולם נוהרים למקום כדי לצפות בנקודה הייחודית הזו על השבר הסורי-אפריקני. הצמחיה שנשתלה סביב האגם משמשת כמזון לציפורים.

הסככות הן גם אתר זכרון לחייל אדרון עמר מאילת שנהרג עם חבריו בעזה ב-2004
צילום: דודי הולצמן

עברונה
בעברונה, 20 ק"מ מצפון לאילת, נמצאו אתרי עתיקות מהימים שבהם עברה כאן דרך עתיקה של עולי הרגל למכה. יש כאן פירי מים שנחפרו לתוך תעלות תת-קרקעיות (מכונות בשם "פוגארות"), אך נגיע לכאן בעיקר בגלל שני אתרים - דקלי דום ובריכות המלח.
דקלי דום - דקלים ממוצא אפריקאי, עם גזע מתפצל. עברונה היא המקום הצפוני ביותר בעולם בו הם גדלים.
צילום: אסתר ענבר


בבריכות המלח, מהן מיצרים מלח שולחן, מבקרים מדי שנה פלמינגואים רבים, ומראה הציפורים הורודות על רקע ההרים והבריכות - מרהיב. יש כאן סככת תצפית לצורך צפיה בציפורים. בשמורה שמסביב יש צבאים ובעלי חיים נוספים.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

צילום: אלי שני


מתחת לפני הקרקע עובר צינור הנפט מאילת לאשקלון, ובשנת 2014 ארעה בו דליפה שפגעה קשות בשמורה, ותוקנה לאחר מאמץ גדול.
עוד צפונה מכאן מתוכנן שדה תעופה חדש לאילת, על שם אילן ואסף רמון. השדה יחליף את השדה הקיים שנמצא ממש בסמוך לבתי המלון ובתי העיר ומהווה מפגע רעש משמעותי.

עמודי עמרם
בבקעת תמנע אפשר לבקר בעמודי אבן החול המרשימים הידועים כ"עמודי שלמה". מדרום, בין תמנע לאילת, נמצא אתר קטן, חינמי ולא פחות יפה - עמודי עמרם.

כ-3 ק"מ מדרום לעברונה (ליד אבן קילומטר 20), יש פניה מערבה מכביש הערבה. אי אפשר לפנות כשמגיעים מאילת, אלא רק מצפון.
נוסעים בדרך עפר, טובה לכל רכב ומסומנת בכחול, כ-6 ק"מ. בתחילה בערבה, ולאחר מכן הדרך נכנסת בין ההרים.
מגיעים לחניון, ומכאן הליכה קצרה של 5 דקות עד לעמודי עמרם.
אבן החול הרכה קיבלה את צבעה האדום מתחמוצות ברזל, והמים הם אלו ששימרו את הצורות המיוחדות.

צילום: אודי שטינוול

פארק תמנע ראוי אולי לפוסט משל עצמו - בגלל עושר וריבוי האתרים שבו.
זו שמורה בתשלום (מופעלת על ידי המועצה האיזורית), ובה מגוון עצום של מסלולים -  קניוני אבן חול, מכרות נחושת עתיקים, עמודי שלמה, סלע הפטרייה, קשתות סלע, ציורי סלע עתיקים - וגם אגם ולידו אתר קמפינג.
עד לשנות ה-80 כרו נחושת במכרה פעיל בתמנע. הכניסה לתמנע היא מכביש הערבה, כ 25 ק"מ מאילת
צילום: נועה עדן רפאלי


חי בר יוטבתה

במאה האחרונה נפגע עולם החי של הארץ בכלל, והנגב בפרט. החי-בר מנסה לשמר את חיות הבר שכבר נכחדו, כולל בעלי חיים שהובאו במיוחד מאפריקה וממדבריות אסיה. ראמים, דישונים, ערודים, פראים, יענים, יעלים - כל אלו פזורים בשטח ערבה גדול בו מסיירים במכוניות פרטיות כמו בספארי.
בין הטורפים (בכלובים ושטחים גדולים ומרווחים) נראה נמר, ברדלס, צבוע, זאב, קרקל, שועלים וחתולי מדבר. יש גם כלובים למכרסמים ולזוחלים, וחדר חושך לצפייה בעטלפים
האתר מופעל על ידי רשות הטבע והגנים והוא מומלץ במיוחד, גם "על הדרך" מאילת או אליה.
האתר נמצא כ-40 ק"מ מצפון לאילת, ליד קיבוץ יטבתה

*** עדכון: חלק מהחי בר אינו זמין למבקרים (כלובים וטורפים). התעדכנו באתר החי-בר ***

צילום: דודי הולצמן

צילום: דודי הולצמן

הרי אילת הגבוהים הם מעין "שלוחה" של סיני בתוך הנגב: סלעי גרניט, קניוני אבן חול ונוף מדברי אדום-חום. יש מסלולים רבים מאוד (חלקם נסגרים מדי פעם מסיבות ביטחוניות) ותצפיות מרשימות לתוך מצרים, ישראל, ירדן וסעודיה. ביניהם נציין את הר יואש הצופה אל המפרץ  ואת הר חזקיה הצופה למרחבי סיני.

ליד הר חזקיה והר שני, יוצאת דרך למסלול יפהפה ומוכר בהרי אילת: הקניון האדום.
ערוץ נחל שני התחתר באבן החול האדומה ויצר קניון מרהיב, צר ועמוק, שבסופו אפשר לעלות בסולמות ולשוב אל הרכב. המסלול משולט היטב, קל ונוח, מתאים כעצירה לפני אילת. ההליכה היא בשביל עם סימון שבילים ירוק, שיורד במפלונים עם יתדות לתוך הנחל. כאשר ערוץ הנחל נפתח, שביל שחור יעלה אותנו אל הגדה הדרומית ומשם בחזרה לחניון הרכב.


צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן

צילום: נועה עדן רפאלי


צילום: דודי הולצמן




"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז