יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

אתרים נוצריים לאורך הכינרת


צילום: Berthold Werner

לפני אלפיים שנה בערך, היו חופי הכינרת והעיירות והכפרים סביב לה, מוקד לפעילותו של ישו הנוצרי (ופטרוס, בכיר תלמידיו) שמיליונים רבים ממאמיניו מציינים בעוד זמן קצר את חג במולד.
רבבות צליינים מבקרים מדי שנה סביב הכינרת, מבקרים בכנסיות המעניינות ומזדהים עם הניסים והאירועים, שקרו כאן (על פי האמונה הנוצרית, כמובן.
ישו גר בצעירותו בנצרת שבגליל. לאחר פגישתו עם יוחנן המטביל וטבילתו, הוא החל לנדוד ברחבי הגליל, לאסוף תלמידים, לדרוש דרשות ולעשות ניסים. חלק ניכר ממעשים אלו היו לחופי הכינרת, שם גם פגש את השליח המפורסם ביותר מבין תלמידיו, הוא פטרוס. עד היום הדג (רבים מהניסים קשורים בדגים, ורבים מהמאמינים היו דייגים) הוא סמל חשוב בנצרות.
פטרוס עצמו היה דייג, שנולד בבית-צידא בחוף הצפון מזרחי של הכינרת, ושמו המקורי היה שמעון בר יונה. הוא הצטרף לישו כאשר דג דגים עם אחיו בכינרת. גם משפחתו גרה ליד הכינרת, וישו ריפא את חמו וחמותו של פטרוס בכפר נחום. הכינרת הוא גם המקום בו, על פי הברית החדשה, הלך ישו על המים, כאשר שט עם תלמידיו בספינה על הכינרת. כל אלו הפכו את סביבת הכינרת חשובה לנוצרים. 

נתחיל את סיורנו בכפר העתיק מגדלא, ממש סמוך למושבה מגדל של ימינו. העיר מגדלא או טריכאיי (״מקום המלחת הדגים״) היתה עיר יהודית בימי בית שני, ושם מזהים את מקום הולדתה של מרים המגדלית, מבנות הלוויה של ישו ואחת הנשים שנכחו בצליבתו. העיר נשרפה ותושביה נטבחו על ידי המצביא הרומי אספסיאנוס במרד הגדול בשנת 67. בהמשך קמה שם כנסיה ביזנטית, שנחרבה גם היא, ורק בשנים האחרונות קמה שם כנסיה מודרנית ויפה. בתהליך בנית הכנסיה נחשפו שרידי הישוב מימי בית שני, כולל בית כנסת (נדיר מאוד - כמעט שאין בתי כנסת מתקופה זו), ובו מעין פסל עם עיטור של המנורה. הממצאים שולבו בשטח הכנסיה שקמה ביוזמה של נוצרים ממקסיקו, והכנסיה החדשה מוקדשת בין השאר לנשים מהברית החדשה. התפילות נערכות מול מזבח דמוי ספינה גדולה, צופה אל הכינרת.
צילום:דודי הולצמן

גינוסר  
קיבוץ גינוסר נמצא 2 ק״מ צפונה למגדלא. חורף 1986 היה שחון ודל במשקעים. כתוצאה מכך, ירדו בקיץ פני הכינרת לשפל נמוך במיוחד. שני אחים מקיבוץ גינוסר מצאו גוף עץ מבצבץ מתוך המים, סמוך לחוף. הם החלו לבדוק את הנושא, ובסיוע ארכאולוגים התגלה שלד ספינה עתיק, שתוארך למאה הראשונה, היא התקופה בה פעל ישו סביב הכינרת. במשך 14 שנה עבדו על שימור העץ וחיזוק שרידי הספינה, ואז הוצבה הספינה בחדר מיוחד במוזיאון בגינוסר. הסירה זכתה לכינוי ״הסירה של ישו״, אם כי אין כל בטחון שהוא באמת השתמש בה, כפי שנכתב בברית החדשה("וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו: והנה סער גדול היה בים" מתי, ח' 23 – 27). 
דגם של הסירה נמצא גם במימי הכינרת בסמוך למוזיאון
צילום: Berthold Werner


צילום: באדיבות בית יגאל אלון

כיום הסירה היא אתר ביקור חשוב לצליינים הנוצריים, והמוזיאון בכללותו, שמוקדש ליגאל אלון, הוא מקום מצויין ללמוד על ההיסטוריה של האיזור ועל דמותו המיוחדת של יגאל אלון 


הלחם והדגים 
ממש סמוך לחוף הכינרת, ולהתפצלות הכבישים 87 ו-90, נמצאת בקעה קטנה, בקעת טבחה, בה נבעו בעבר שבעה מעיינות (ולכן המקום נקרא עין שבע, כיום יש רק חמישה) ובה אירעו ניסים ואירועים חשובים לנצרות.
בברית החדשה מסופר על כך שישו עשה נס לחוף הכינרת, ובחמש כיכרות לחם ושני דגים האכיל 5000 אנשים. כמו בכל מקום בו קרה נס, נבנתה כנסיה, כבר בתקופה הביזנטית, ושרידיה נתגלו לפני 80 שנה, כולל פסיפסים מרהיבים ובהם דגים, כיכרות לחם, עופות מים וסצנות המתארות את מדידת גובה המים בנילוס. נבנתה שם כנסיה חדשה, שמשלבת את הממצאים הישנים במבנה החדש. הכנסיה נמצאת באתר ״עין שבע״, סמוך לחוף הכינרת, והיא עלתה לכותרות כאשר היא נשרפה על ידי (כנראה) גורמים יהודיים קיצוניים.

צילום: Berthold Werner

כנסית בכורת פטרוס
לאחר צליבתו של ישו ו״קומו לתחיה״ הוא הופיע בין תלמידיו ליד הכינרת, ומינה את פטרוס לבכיר שבהם, ובעצם ל״ממלא המקום״, כלומר, אם תרצו, לאפיפיור הראשון ולמנהיג הקבוצה הנוצרית הקטנה של ממשיכי דרכו. הכנסיה שנמצאת במקום בו אירע הנס נמצאת סמוך לכנסית הלחם והדגים, ממש על שפת הכינרת, ויש בה סלע גדול, שעל פי האמונה, עליו ערך ישו סעודה למאמיניו. גם כאן ביצע ישו נס שקשור לדגים: התלמידים לא מצאו דבר ברשת ששילחו אל הים, וישו מילא את רשתם. הכנסיה נקראת גם בשם ״מנזה כריסטי״ (שולחן המשיח) היתה שם בעבר כנסיה עתיקה, ועליה נבנתה בשנות השלושים כנסיה חדשה מאבני בזלת ופסל (מודרני) המתאר את הענקת הבכורה לפטרוס
  
צילום: Berthold Werner
צילום:Ori

מפל איוב
ממש בסמוך לכנסיות לעיל (מעט ממזרח להן) יורדות מדרגות לחוף הים. נרד בהן, נפנה ימינה ומיד נראה מפל נפלא, נופל לתוך בריכה ולידו בריכות קטנות וחוף יפה של האגם. זהו ״מפל איוב״. הוא נובע מאחד המעיינות של עין שבע, והדרוזים מאמינים שכאן טבל איוב כדי להירפא ממחלת העור שלקה בה. אפשר ללכת אל מאחורי המפל (זהירות, סכנת החלקה) למעין מערה ולצפות אל הכינרת דרך המפל. כדי להגיע למפל, כדאי לחנות במגרש החניה מצפון לכביש, ולא בשולי הכביש (מסוכן ומקבלים דו״חות). ליד החניה יש מערה עם עץ ומראה מקסים של הכינרת, ולפי המסורת שם ישב איוב לנוח אחרי שטבל
 צילום: דודי הולצמן

כפר נחום 
נמשיך בכביש 87 מזרחה לאורך החוף. אפשר גם ללכת ברגל בטיילת שארכה כ-2 ק״מ, עד לכפר נחום.  בכפר נחום גר פטרוס, בכיר תלמידיו של ישו, ואיתו עוד שלושה מהשליחים. ישו עצמו בילה זמן רב בכפר נחום שהיתה מעין ״בירה״ של קהילות הדייגים בכינרת, ותחנת מכס. כאן ריפא ישו את חמותו של פטרוס וסעד עם בני המקום. כפר נחום היתה עיירה יהודית גדולה למדי, מהמאה השניה לפני הספירה ואילך, וכבר ב-1905 התגלו בחפירות ממצאים מרשימים, בראשם בית כנסת עתיק ויפה (למעשה, שני בתי כנסת), כולל תבליט של ארון הברית על אבן, מהמאה השלישית לספירה (תקופת המשנה והתלמוד). כמו-כן, התגלו במקום שרידי כנסיה ביזנטית. הפרנציסקנים שהתיישבו במקום במהלך המאה ה-20, ״החליטו״ שזהו ביתו של פטרוס, ולפני כ-25 שנה בנו מעל השרידים כנסיה מרשימה. בלב הכנסיה יש מעין ״חלון״ לתוך הממצאים, וכמובן נוף מדהים אל הכינרת והגליל. ליד הכנסיה יש מנזר פרנציסקני. בכניסה לאתר יש פסל גדול ומרשים של פטרוס.

צילום: Berthold Werner

צילום: Ori

צילום: Berthold Werner

מזרחה מכנסית פטרוס בולטת בנוף כנסיה לבנה עם כיפות אדומות. זו הכנסיה היוונית-אורתודוכסית של כפר נחום, מוקדשת לשנים-עשר השליחים. בתוך הכנסיה היפה יש קירות מעוטרים בשפע של סצנות מהברית החדשה. גם כנסיה זו צמודה לחוף מקסים של הכינרת.


צילום: ד״ר אבישי טייכר
צילום: שאולה הייטנר

כורזים 
מכפר נחום נמשיך מזרחה ולאחר כמה קילומטרים נפנה שמאלה במעלה ההר אל רמת כורזים, לישובים אלמגור, כורזים ואמנון, שעוסקים בחקלאות ותיירות. באלמגור נפנה שמאלה, נעבור על פני אמנון, ונגיע לבית הכנסת העתיק בכורזים. בבית הכנסת הזה, הבנוי מאבני בזלת, השתמר כסא מיוחד מאבן, הוא ״כסא משה״ (שמוזכר בברית החדשה, ולכן חשוב לנוצרים, ונזכר במקורות יהודיים) ועליו כתובת: "זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים". רוב העיטורים הם צמחיים, אך יש גם עיטור בדמות הגורגונה מדוזה. על פי הברית החדשה, בני כורזים לא רצו להצטרף לישו, ולכן הוא קילל אותם, אך הישוב דווקא שגשג והתקיים עד לסוף התקופה הביזנטית, ובית הכנסת שלו עמד על תילו כ-600 שנה
צילום: Effib
צילום: Effib

דומוס גליליי 
נמשיך מערבה, ונגיע לשלט שיפנה אותנו שמאלה ל״בית בגליל״ או ״דומוס גליליי״. על גבעה הצופה לכינרת, ליד כורזים, הקימה קבוצה נוצרית המכונה הדרך הנאוקאטקומנאלית  כנסיה ובית ספר לכמרים, שהחל לפעול ב-2003, בבניין מרשים, מודרני ויפה. 
הקבוצה הזו מנסה ללמוד את עקרונות הנצרות הקתולית מתוך התחברות למקורות, ולכן היא מאוד מדגישה סמלים יהודיים, גם בעיטורי הכנסיה וגם בפולחן. יש בתוך המבנה בית כנסת וספר תורה (!) לצד הסמלים הנוצריים. הם מקבלים בשמחה מבקרים יהודים, ומחצר הכנסיה יש נוף מרהיב ביופיו של הכינרת. 

צילום: דודי הולצמן

הר האושר
נמשיך בכביש עד לצומת כורזים, נפנה דרומה לכביש 90 במורד התלול לכיוון הכינרת. לפני שנגיע לצומת כפר נחום, נפנה שמאלה לכביש 8177 לפי השלט ״מנזר הבאטיטודים״. על פי הברית החדשה, ישו עלה על הר בסביבת הכינרת, ונשא דרשה דתית-חברתית בת שמונה פסוקים, שמתחילים במילים ״אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים". הדרשה, ומה שנאמר אחריה, הם מאבני הדרך להתפתחות הנצרות כדת שמעדיפה את המצוות שבין אדם לחברו. לאורך הדורות, ניסו לזהות את מקום הדרשה, ונבנו כנסיות ורצפות פסיפס, גם באתר זה, הצופה על הכינרת ועל הכנסיות החשובות שלחופיה. בשנות ה-30 תכנן הארכיטקט האיטלקי ברלוצי את הכנסיה, במבנה מתומן (בגלל שמונת הפסוקים), באבן בזלת מקומית ואבן גיר, באחת מנקודות הנוף היפות ביותר על הכינרת. אפשר לבקר במקום, ואף לרדת בשביל תלול לכיוון טבחה.
צילום: Berthold Werner

כורסי
קצת מרוחקת מהאתרים הקודמים, נמצא האתר הארכאולוגי כורסי. נמשיך בכביש החוף הצפוני של הכינרת (87) מזרחה, נחצה את הירדן לכיוון רמת הגולן, ונפנה ימינה בכביש 92. איזור זה, בשפך נחלי הגולן לכינרת, נקרא ״ארץ הגרגשים״ בימיו של ישו. כאן חולל ישו נס נוסף: הוא פגש שני משוגעים, שנכנסו בהם שדים, וגירש את השדים לתוך עדר חזירים שרעה בסמוך. החזירים השתגעו, רצו לתוך הכינרת וטבעו בעוד האנשים נרפאו משיגעונם. הביזנטים איתרו כאן את מקום הנס ובנו כנסיה ומנזר גדולים. המקום נחרב, אך נשאר אתר עתיקות יפה, הוא הגן הלאומי כורסי. בחפירות נחשפו פסיפסים ומבנה הכנסיה, ואפילו כתובת בעברית עם השם ״כורסי״ שמאמתת את זיהוי המקום.
צילום: AM Garcier

ירדנית 
הטבילה היא אחד הסקרמנטים (פעולות מקודשות) החשובים ביותר בחיי הנוצרי המאמין, וכמעט כל הקבוצות הנוצריות טובלות תינוקות עם היוולדם. המנהג הוא בעקבות הטבלתו של ישו על ידי בן-דודו, יוחנן המטביל; ההטבלה השרתה על ישו רוח אלוהים. מקום הטבילה מזוהה בקצר-אל-יהוד, ליד יריחו , אבל כדי שיהיה נוח לצליינים ליד הכינרת, קם אתר טבילה על נהר הירדן בצאתו מהאגם, ליד קבוצת כינרת, ושמו ירדנית. כך אפשר, בנסיעה קצרה מאתרי הנצרות החשובים ליד הכינרת להוסיף טבילה במי הירדן למסע הצליינות.
צילום: RAV

עוד כמה דברים מעניינים:


צילום: עצמי במצלמה של דודי הולצמן



 

2 comments:

  1. דודי, תודה על הסיקור! האם ביקרת בכנסיית הלחם והדגים לאחר השריפה ויודע להגיד מה מידת הנזק?

    השבמחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז