יום שבת, 23 בינואר 2016

על המשלט יושבת עיר: ממערת הנטיפים ועד בית שמש

בתפר שבין השפלה להר, בזמן שבין עונת הנרקיסים לעונת הרקפות והכלניות, נטייל במערת הנטיפים שבהרי ירושלים ובמספר אתרים סביב בית שמש הסמוכה. מערת הנטיפים והכנסיות יתאימו גם לטיול ביום גשם
צילום: פואד מועדי

ב-1968 פוצצו פועלים פיצוץ מבוקר במחצבת הרטוב, ליד נחל שורק שבמורדות הרי ירושלים. הפיצוץ יצר סדק באדמה, וכשירדו הפועלים לבדוק את שרידי הפיצוץ – נעתקה נשימתם; לעיניהם נתגלתה מערת נטיפים מרהיבה. המקום נשמר בסוד כ-10 שנים, עד שהוכשר לקבלת מטיילים, כחלק משמורת טבע. המערה, שמזכירה מערות דומות בחו"ל, בעיקר בסלובניה, היא קטנה יחסית, אך "מרוכזת" ביופיה ובעושר התופעות שמתגלות בה.


צילום: דודי הולצמן

איך נוצרים הנטיפים והזקיפים? המים  שיורדים כגשם ממסים בתוכם פחמן דו חמצני, מהאוויר ומהקרקע, ונוצרת חומצה פחמתית. כשחומצה זו נכנסת לסלעי גיר ודולומיט סדוקים, היא ממיסה לאט את הסלעים, ולאחר שריכוז החומצה יורד, הסלע יוצר משקע כאשר טיפה נושרת בתוך המערה.

כל טיפה כזו משאירה משקע זעיר ביותר, אך לאורך אלפי שנים נוצרים עמודים, מסכים, זקיפים ונטיפים. תופעה זו נקראת "קארסט" על שם אותו חבל ארץ מפורסם בסלובניה. התאורה המיוחדת במערה יוצרת פינות שנראות כמו יצורים מהאגדות, אזורים שנראים כמו אולמות נשפים, והמפורסמים מכולם הם הצמדים של זקיף ונטיף שכמעט נפגשים, הידועים כ"אהבה נכזבת".


 
צילום: דודי הולצמן

איך ומתי מגיעים?
סעו בכביש 38 משער הגיא דרומה לכיוון בית שמש. לפני הכניסה לעיר נפנה שמאלה, בעקבות השילוט ל"מערת הנטיפים", הכביש (3866) מתפתל ועולה בתוך יער עצמאות ארה"ב. לאחר העליה הכביש מתפצל. בוחרים בכביש השמאלי, על פי השילוט.

חונים במגרש החניה החיצוני (יש סידור מיוחד לנכים להגעה ישירה למערה), ויורדים בתוך יער נרקיסים (עד תחילת ינואר) ורקפות (מתחילת ינואר), עד לפתח הכניסה למערה. כאן נחכה בסבלנות לתורנו – הכניסה למערה היא רק בקבוצות.

בכניסה למערה, שלט לזכרו של אבשלום שוהם שנפל במלחמת ההתשה, על שמו נקראת המערה "מערת אבשלום". המערה יפה בכל מזג אויר, אך כדאי לבקר בחורף ובתחילת האביב, כשהפריחה בשיאה והגשמים מגבירים את טפטוף המים במערה.
בתוך המערה, המוארת בתאורה מיוחדת, נראה נטיפים וזקיפים, קירות מסך וחדרים שלמים שהטבע יצר ביד-אומן. זו מערה קטנה בהרבה ממערות דומות בחו"ל, אך כוללת כמעט את כל טיפוסי הנטיפים האפשריים.
המערה נסגרת כל יום בשעה 4 אחה"צ, כך שכדאי להקדים ולבוא בבוקר. יש לקחת בחשבון אפשרות של תורים ארוכים בכניסה בשבתות.


צילום: דודי הולצמן

הדרך מבית שמש למערת הנטיפים נקראת על שמו של יוברט האמפרי, סגן נשיא ארה"ב וידיד ישראל, בעוד שכל היער, מכאן ועד נס הרים, נקרא יער עצמאות ארה"ב. היער נשתל בעבודות דחק על ידי תושבי בית שמש כשעוד הייתה מעברה, ולכבוד יום העצמאות ה-200 של ידידתנו ובת בריתנו שמעבר לים, נחנכו ביער מצפורים ופינות פיקניק. בין השאר במקום יש גם אנדרטה לזכר אילן רמון ולזכר האסטרונאוטים של מעבורת ה"צ’לנג’ר" (בחניון הר יעלה)
צילום: AVI1111

צילום: דודי הולצמן

הכביש ממשיך ועולה עוד מעל מערת הנטיפים, לעבר נס הרים ובר-גיורא, שם הוא מתחבר לכביש 385 לכיוון ירושלים. ליד נס הרים יש חניון גדול ובו מתקני משחקים. החניון מותאם גם לנכים. מהחניון מתחילה טיילת סלולה שמקיפה על נופי נחל שורק המתפתל מתחתינו בצפון, וממנו יוצאים מסלולי טיול רבים.

בצומת בר גיורא פועלת תחנת מידע ובית קפה.
מידע נוסף על הפארק תוכלו לראות כאן.

ליד כביש הגישה למערת הנטיפים, יש חווה שבה מגדלים עיזים ומייצרים גבינות. הגבינות מבשילות בתוך מערה קטנה, ואולי תוכלו להיכנס אליה. המחלבה מזכירה מאוד מחלבות קטנות מצרפת ואיטליה. כדאי  להצטייד ולאכול באחת מפינות הפיקניק באזור. סכנת סגירה מאיימת על החווה לאחרונה, בגלל התנגדות הממשלה לחוות בודדים.

נרד בחזרה לבית שמש.
לבית שמש היסטוריה ארוכה, עוד מימי התנ"ך, ובתל בית שמש התגלו ממצאים רבים, עוד מלפני 2700 שנה.
העיר בית שמש של היום נוסדה ממזרח לכביש 38, על מקום בו היה בימי מלחמת העצמאות "קו תפר" בין צה"ל לצבא המצרי, ואפילו היה עליו משלט משותף לשני הצבאות ("המשלט המשותף"). הד למשלט שהפך לעיר אפשר לשמוע בשיר "היו זמנים" ("עכשיו דבר אין להכיר, על המשלט יושבת עיר").


העיר התבססה על תושבי מעברת הרטוב, שעברו לבתים ושיכונים בשנות החמישים. העיר עברה שינוי עצום בעשרים השנים האחרונות. שכונת רמת בית שמש, על הגבעות מדרום לעיר, הפכה למוקד חרדי ענק. שכונות רבות נפרשו על הגבעות, ובתצלום אויר אפשר לראות שמנזר בית ג'מאל (נבקר בו בהמשך) הפך לשטח מוקף בבניה. בנוסף, חלק (קטן אך צעקני) מתושבי רמת בית שמש הם חרדים קיצוניים ביותר, מנטורי קרתא, והם הפכו את בית שמש, שלא בטובתה, למוקד סכסוך בין חרדים, לבין דתיים לאומיים וחילוניים.

המשלט המשותף נמצא ברחוב המשלט בעיר, ולידו גן פסלים יפה, גן גולן פלאי, לזכר חייל שנפל ב-1992, ובו פסלים המתארים סצנות מהתנ"ך.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

כדי להגיע ל תל בית שמש, נמשיך לכביש 38. ליד אחת הכניסות לעיר, ממערב לכביש, נמצא התל. הממצאים החשובים שנמצאו בו נלקחו, ואי אפשר לסייר בכל מה שנמצא שם, אך בעתיד הוא יהפוך לגן לאומי מוסדר. בינתיים, מסוף ינואר ועד אמצע פברואר הוא מתכסה בים של כלניות אדומות. מחזה יפה.

בתל בית שמש נערכות חפירות לאורך העשורים האחרונים (גם לי יצא לחפור שם כמה ימים...), ולפני כמה חודשים ילד מטייל מצא פסלון מימי התנ"ך שלא התגלה בחפירות.


בית ג'מאל
מדרום לבית שמש (למעשה, העיר מתחילה "לעטוף" את בית ג'מאל גם מכיוונים נוספים), ליד עינות דקלים (על כביש 38) יוצאת דרך אל מנזר בית ג'מאל (זוהי נקודת הפרידה של הל"ה משלושה מהלוחמים שיצאו איתם לדרך, עוד על הל"ה 
כאן).

נסיעה קצרה ואנחנו כמעט באיטליה: כרמי זיתים, פריחת חורף ומנזר איטלקי. המקום נקרא בית ג'מאל על שם רבן גמליאל הזקן שמזוהה במסורת הנוצרית כאחד ממוריו של פאולוס. המנזר נבנה ב-1881 על ידי המסדר הסלזיאני, ובשנות ה-30 הוקמה במקום כנסיה קטנה ומרהיבה (בתכנון הארכיטקט ברלוצי) מצוירת בצבע בטכניקה שתזכיר פסיפסים, כמו הפסיפסים שנמצאו בכנסיה ביזנטית, שנערכו כאן בבית ג'מאל. מומלץ לבקר בכנסיה.
בשנת 1989 הוקם גם מנזר לנזירות שתקניות, בלגיות וצרפתיות, שעוסקות רוב היום במלאכת יד ובהרהורים. אפשר לקנות מתוצרת המנזר - יין, דבש וקרמיקה. 
בכנסיה קבור האב מרסל דיבואה
בכל שבת (פרט לקיץ) נערכים קונצרטים (בתשלום) בשעה 12:30 בכנסיה
צילום: ד"ר אבישי טייכר

200 מטר ממערב למנזר נמצא עץ זית עתיק מאוד, מהגדולים בארץ


צילום:ד"ר אבישי טייכר
צילום:ד"ר אבישי טייכר
דיר רפאת
נחזור בכביש 38 צפונה, ונפנה לכיוון קיבוץ צרעה. נמשיך ונפנה ימינה לדיר ראפאת, מנזר ומוסד לנערות, ובו כנסייה יפה, שבה כתובה הכתובת "שלום לך מרים" (זו הפניה הראשונה של המלאך גבריאל למריה) בשפות רבות (350 לטענת הנזירות, אבל לא ספרתי).  המנזר הוקם על קרקע שנמכרה על ידי הכפר שהיה קיים אז (רפאת) לכנסיה הקתולית. כיום, חלק מהמקום מושכר למוסד גמילה בשם "רטורנו".


צילום: Dannychn

צילום: Dannychn
צילום: Dannychn

במתחם דיר רפאת פועל יקב מוני ואפשר לקנות מתוצרתו

משם אפשר להמשיך לקיבוץ צרעה ולקנות גם שם מתוצרת היקב והמחלבה המקומיים.

צילום: מתניה

ומה עוד באיזור?
  • מסוף דצמבר ועד תחיל מרץ מתכסים היערות במעטה עבה של רקפות. גם ביער הפסלים (ליד צרעה) וגם ליד יער הקדושים (מצפון לבית שמש, וממזרח לכביש 38)
  • אחרי הרקפות - מגיעות השקדיות, וגם מהן יש לא מעט באיזור 
  • בינואר 1948 עשתה את דרכה שיירה של לוחמי פלמ"ח מהרטוב (בית שמש) דרך בית ג'מאל לעזרת מגיני גוש עציון. אלו הם לוחמי הל"ה. על סיפורם הטראגי תוכלו לקרוא כאן ולהמשיך (תלוי במצב הבטחוני) לכיוון גוש עציון. יפה שבעתיים בשלג
  • המרחב של יערות ירושלים הוא כר פורה להנצחת קהילות שחרבו בשואה. פוסט שכתבתי על כך לפני כמה חודשים
  • בימים אלה מתחילה פריחת הכלניות בנגב המערבי ("פסטיבל דרום אדום"), אך עוד מעט תתחיל פריחה קרובה יותר ולא פחות יפה בחבל לכיש, גם שם הכל אדום
 

יום שישי, 1 בינואר 2016

פרחים בחצר האחורית - כלניות ופריחת חורף במועצה האיזורית מנשה


צילום: דודי הולצמן

קרוב כל כך, ממש בחצר האחורית של השרון הצפוני, מסתתרים כמה אתרי פריחה מעניינים, מוזיאונים ייחודיים ושאר מקומות מעניינים. טיול של נסיעה קצרה ממרכזי האוכלוסייה, מתאים ליום חורף קצר.

נתחיל בגבעת הכלניות: ניסע לצומת של כביש 581 (כפר הראה-גבעת חיים-בקה אל גרביה) וכביש 574. הצומת נקרא באופן מפתיע... צומת כלניות. הגבעה התפרסמה לפני שנים כמוקד פריחה מרהיב, שייחודו לא רק במספר הכלניות אלא גם במגוון הצבעים שלהן - אדום, כחול, סגול, ורוד ואפילו כלניות משני צבעים.

צילום: דודי הולצמן

באופן מוזר, בעשרים השנים האחרונות, התמעטה הפריחה באופן קיצוני. חקרו ומצאו שהעדר רעיה של צאן מביא לדלדול הפריחה. מ-2014 החלו לעודד רעייה של עדרים, המצב החל להשתפר. החניה מעט בעייתית, יש מפרץ קטן לאורך כביש 581 לכיוון צפון. מהחניה נטפס על הגבעה, ונראה את שפע הכלניות מכל הצבעים, וביניהם עולות ופורחות גם עיריות.

צילום: דודי הולצמן

מענית (waze)
מגבעת הכלניות נפנה צפונה לכביש 574, עד לגבעת חביבה. יער מענית עוטף את גבעת חביבה ואת קיבוץ מענית מדרום וממזרח, ומשתרע הרחק לכיוון כביש 6. הוא פופולרי לרכיבת אופניים, טיולים ברגל וגם לליקוט פטריות. ביער פרוחות מינואר לתוך פברואר, רקפות רבות וגם כלניות ועיריות.
כדי להגיע ליער אפשר להיכנס לדרך עפר מדרום לגבעת חביבה, ונסוע בדרכי היער, או להיכנס לקיבוץ מענית, לנסוע בכביש ההיקפי עד ״הוסתן בגדדי״, ושם לעהור בפתח בגדר הקיבוץ, אל תוך היער היפה והקסום.
   

צילום: דודי הולצמן

אבל קיבוץ מענית הוא לא רק רקפות: בפינה הדרום-מזרחית של הקיבוץ נמצא תל נרבתה ובו שער אבן עתיק. קיבוץ מענית נוסד ב-1942, ובמלחמת העצמאות היה מבודד למדי, מול ישובים ערביים רבים. ליד תל נרבתה נמצא "פארק מגיני מענית", לזכר אותה תקופה. בתחילת מרץ פורחים כאן תורמוסים כחולים רבים ועצי כליל החורש.

עין שמר - מוזיאון, רכבת וטרקטורים (Waze)
עין שמר הוא אחד מהקיבוצים הראשונים של השומר הצעיר בארץ, ועלה אל הקרקע ב 1927. בקיבוץ פועל בית ספר איזורי ("מוסד" בלשון אנשי השומר הצעיר), אבל מטרת ביקורנו כאן היא לראות כמה דברים ייחודיים. באחד הבניינים הראשונים של הקיבוץ נפתח מוזיאון התיישבות שלוקח אותנו 90 שנה אחורה לשנות העשרים.

צילום: איציק מוזן 


צילום: איציק מוזן

יש פעילויות שמותאמות לילדים (בעיקר בחופשות) ואפילו אפשר לנסוע ברכבת עתיקה - רכבת האלונים, שנוסעת סביב הקיבוץ בנתיב הרכבת הקטנה שבנו הטורקים, והשתמשו בה להסעת עצי אלון כרותים.

צילום: McKaby 

בפינה אחרת בקיבוץ נמצאים שני האנגרים ענקיים שמסתירים אוצר: אחד מאוספי הטרקטורים המרשימים בעולם. אנשי הקיבוץ מתחזקים אותם ומשמרים אותם בנאמנות רבה, ויש שם טרקטורים נדירים, מתחילת המאה העשרים ועד לסופה, כולל טרקטורים שיוצרו בארץ וכלים עתיקים במיוחד מונעים בקיטור. מרשים ומיוחד, ולא רק לחובבי הז'אנר. בקשו מאנשי המוזיאון שידאגו לפתיחת ההאנגרים עבורכם.

צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן


משתלות וואלך
ליד הכניסה לגן השומרון יש משתלה ייחודית, היא משתלת וואלך: יש בה כמעט כל עץ פרי שתעלו על דעתכם, ההתמחות היא בעיקר בעצים נדירים ואקזוטיים עם שמות שמעולם לא שמעתם עליהם. תוכלו לקבל גם הדרכה על סגולותיהם הרפואיות של הצמחים ועצות לגידול העצים הנדירים.


נפנה בכביש 65 מזרחה עד קיבוץ ברקאי, ושם נפנה דרומה. מכאן נפנה דרך השילוט במנהרה מתחת לכביש, צפונה, עד לאנדרטה. כאן מתקיימים הטקסים של היחידה ואירועי הזכרון. סביב האנדרטה אמפיתאטרון ואף כמה כלי רכב עתיקים של החיל. כיום הגישה לאנדרטה מוגנת ושמורה, והיא סגורה בסופי שבוע.

צילום: תום ישועה

עין ארובות (waze)
כמה מאות מטרים מאנדרטת משמר הגבול נמצא מעיין, ששופע בחורף ומתייבש בקיץ, הוא עין ארובות. לאחרונה נחסמה הדרך אליו מאנדרטת משמר הגבול, ותוכלו להגיע רק דרך מושב עין עירון הסמוך. בכניסה לשמורה יש פינת הנצחה לאיציק דורי, רכז הביטחון של קיבוץ מצר שנרצח בפיגוע בקיבוץ בשנת 2002, פיגוע קשה שעוד נזכיר בהמשך הפוסט.

פרדס חנה (Waze)
ניסע בכביש 65 מערבה עד צומת חנה ונפנה ימינה לכביש 652. בדרך ליעדנו הבא, נעבור במושבה פרדס-חנה-כרכור, שנוצרה מאיחוד שתי המושבות האלה, ויש בה שילוב מופלא של בתי מושבה ישנים, שיכונים וצמודי-קרקע חדשים. האוכלוסיה מגוונת, מצאצאי המייסדים, עולי שנות החמישים ועד תושבי המרכז שהתאהבו באוירה השלווה, ביניהם הרבה אומנים ויוצרים (יש כל שנה יריד אומנויות חשוב באביב). אולי כדאי להקדיש לישוב פוסט נפרד, ומכל מקום, ראוי "לעשות סיבוב" בין הרחובות הישנים (האורנים, הראשונים) מלאי האוירה.



צילום: דודי הולצמן

אלוני יצחק (Waze)
מפרדס חנה נמשיך צפונה, דרך שדרת עצי הגרווילאה המרשימה בדרך לבנימינה. לפני בנימינה נפנה לכיוון גבעת עדה. מגבעת עדה יוצא כביש (רחוב היער) לכיוון הקיבוץ כפר-גליקסון וכפר הנוער אלוני יצחק. לצידו יש שמורת טבע מקסימה, שריד ליער האלונים שכיסה את השרון ומורדות השומרון. ביער סומן מסלול הליכה בין האלונים ופריחת החורף היפה. שפע של כלניות בכל הצבעים, רקפות ועיריות. עצי האלונים, בשלכת חלקית, יוצרים נוף שנראה לעיתים "מכושף", ואירופי.

צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן

בתוך השמורה שתי אנדרטאות: אחת לזכר שלושה נערים מגבעת עדה שנחטפו ונרצחו בשנות השלושים, ואחת לזכר רויטל אוחיון ושני ילדיה שנרצחו בשנתם בקיבוץ מצר, באחד מהאירועים המזעזעים ביותר באינתיפאדה השניה, ב-2002. כתבה מ-Ynet מתקופה זו. השביל בו הולכים בתוך היער שוקם לזכרם.


צילום: דודי הולצמן


טיולים נוספים באיזור:



צילום: דודי הולצמן




"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז