יום חמישי, 12 בינואר 2017

כלניות קרוב לבית: טיול בין ראש העין, אלעד ושוהם

צילום: דודי הולצמן

זה אולי נראה לנו מוזר מעט, אבל השומרון ממש קרוב לגוש דן. נסיעה קצרה ממרכזי האוכלוסיה תביא אותנו למורדות השומרון, אפילו ללא מעבר הקו הירוק (למי שזה חשוב לו). ראש העין, אלעד ושוהם הם ישובים ש״מטפסים״ על הגבעות הנמוכות שבמורדות השומרון.
על הגבעות האלה פורחות בעונה זו רבבות כלניות, רובן באדום, אך יש גם לא מעטות בסגול ולבן. יעד טיולנו הפעם קרוב במיוחד ומתאים לימי החורף הקצרים.

ראש העין
נתחיל בראש העין. שם הישוב העברי וגם הערבי (ראס אל עין) משמר את העובדה שהמקום קרוב למעיינות הענק של ראש העין, שמזינים את הירקון.
ראש העין היתה מחנה בריטי שהפך לעיר פחונים שקלטה את עולי תימן ב-1949, ולעיירה קטנה ליד פתח תקוה. מ-1990 התחילה ראש העין ״לטפס״ על הגבעות והגדילה את אוכלוסיתה מאוד, ולא רק מבין יוצאי תימן. השכונה הצבאית הוסיפה להילה הצומחת והיוקרתית של הישוב (טוב, גם הרמטכ״ל לשעבר בני גנץ מתגורר במקום). ראש העין של היום היא עיר, ומתקרבת ל-50 אלף תושבים ומכוונת גבוה, ל-100 אלף.
בראש העין יש שני מוקדי טבע והיסטוריה: עזבת צרטה ויער ראש העין. בימי שישי יש בראש העין שוק תוסס ואטרקטיבי.


על גבעה צנועה, בין שכונת גבעת הסלעים של ראש העין לבין כביש 5, נמצא אתר עתיקות לא מרשים אך חשוב מאוד. זוהי עזבת צרטה, אתר חשוב מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לאחר שיצאו ממצריים. המבנה שנמצא נקרא ״בית ארבעת המרחבים״ בגלל שהורכב מארבעה חדרים, והוא מאפיין חשוב של התקופה (מאה 12-13 לפני הספירה). לידו ממגורות לאחסון תבואה. בין החרסים הרבים שנמצאו באתר, נמצאה גם כתובת ובה האלפבית הכנעני העתיק (אולי ״תרגיל כתיבה״ של פעם), אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו מאז ומעולם. ילדי בתי הספר של ראש העין טיפחו ושילטו את המקום, שבין השאר גם צופה לעבר איזור התעשיה החדש, ראש העין ומישור החוף עד הרצליה ונתניה.
יש המזהים בעזבת צרטה את המקום המקראי ״אבן העזר״ בו חנה ארון הברית במסעותיו בספר שמואל.
הכניסה המוסדרת היא מדרך השומרון שיוצאת מרחוב הציונות


צילום:Ori

עזבת צרטה נזכרה בסדרה המצויינת ״והארץ היתה תוהו ובוהו״
בצד הצפון מזרחי של ראש העין נמצא היער הקהילתי של הישוב. חורשת אורנים ואלונים, חורבה עתיקה ופריחה מרהיבה מדצמבר ועד מרץ. 
הכניסה הראשית ליער היא מדרך קיבוץ גלויות (ברכב; יש כניסות ברגל ממקומת נוספים). נוסעים כקילומטר עד חניון ובו ספסלי פיקניק, ומכאן מתחיל מסלול הליכה קצר במעלה גבעה, ובה שלל כלניות לבנות, סגולות ואדומות, רקפות, עיריות ופרחים נוספים. בפברואר מצטרפים גם צבעונים ודבורניות לחגיגה.השביל נקרא ״שביל פרחי הבר״, ובשבתות חורפיות נאות הוא אף עלול להיות עמוס.


צילום: דודי הולצמן

 בקצה העליה מגיעים לחורבה בשם חירבת דוויר (חורבת דייר), בה היה ישוב קטן בתקופה הביזנטית.


  צילום: דודי הולצמן

מכאן יש תצפית מרשימה במיוחד אל מרחבי השומרון, ממצפור על שם אילן מאיר רייז, כשפריט הנוף הבולט ביותר הוא מחלף ראש העין מזרח - ממש מתחתינו.

  צילום: דודי הולצמן

מהגבעה אפשר לצאת רגלית לשכונות נוספות של ראש העין, ואפשר לרדת (בזהירות, בעיקר אחרי גשם) אל החניון
ומה זה יער קהילתי? יער קהילתי הוא יער שהקהילה (במקרה הזה תושבי ראש העין) נוטלים חלק בטיפול ביער - מנקיון ועד שתילת עצים (גם עקירת מינים פולשים). קשר זה מחזק את תחושת השייכות של התושבים, ברובם לא מוותיקי המקום, לסביבתם.
 
ד״ש מהאדם הקדמון
בעבודות הרחבת הכביש, ליד המחלף, התגלתה מערה ששימשה את האדם הקדמון לפני כ-400 אלף שנה. חלק מהממצאים הם בעלי חשיבות עולמית - המקום הראשון מחוץ לאפריקה בו השתמשו בני האדם באש. נמצאו הרבה עצמות בעלי חיים וכלי עבודה של האדם הקדמון.
המערה עדיין לא מונגשת לביקורי מטיילים.  
השטח שבין מורדות הרי שומרון לביצות הירקון היה מקום אסטרטגי לכל אורך הדורות. כאן עברה הדרך הבינלאומית ממצרים לסוריה, וכאן היה מקור מים ישוב (מעיינות הירקון). מסיבה זו, לאורך כל הדורות, השליטה במקום היתה חשובה. גם הצלבנים, במאה ה-12, בנו כאן מבצר בשם ״מיראבל״ שצפה על הדרך. המבצר ננטש, וחלקים ממנו חרבו בידי צלאח א-דין, אך בתקופה העותמאנית הוא היה מרכז הישוב מג׳דל יאבא.
הישוב נכבש במלחמת העצמאות, והמבצר נותר, צופה על כל גוש דן. בגלל סכנת התמוטטות וונדליזם חוזר, הוא סגור כעת, אך הוא מוגדר כגן לאומי, ונקווה שייפתח שוב בקרוב



צילום: אור פ



צילום: Avram Graicer

אלעד ומאוזולאום מזור
ממגדל צדק נמשיך דרומה, נעבור ליד קיבוץ נחשונים (גילוי נאות, שם התחתנו, לפני 20 שנה...) ונראה משמאלנו את העיר החרדית אלעד. העיר שצמחה תוך כמה שנים עד ל-40 אלף תושבים, וכבר נמצאת במחסור חמור של שטחים להמשך התפתחותה. נקווה שלא תלטוש עיניים לשטחים הפתוחים דרומה, שהם ריאה ירוקה של האיזור כולו. מדרום לכניסה לאלעד נראה מבנה יפה בלב השדות הפורחים: זהו המאוזולאום של מזור: מבנה קבר רומי מהמאה השלישית שהשתמר בצורה טובה מאוד, כמעט בשלמותו, עם כותרות עמודים ואולם גדול. במהלך השנים הוא הפך למסגד שהוקדש לנבי יחיא (יוחנן המטביל) ואפשר לראות את הגומחה שמסמנת את כיוון התפילה למכה, בקיר הדרומי של האולם הפנימי. בספטמבר האתר מלא בחצבים, ובחורף - הרבה כלניות אדומות. 

צילום: דודי הולצמן

יער קולה 
מכאן מתחיל מסלול נסיעה והליכה בתוך יער קולה הגדול, שמתמלא רקפות, עיריות וכלניות בחורף, ובקצהו מצבה ללוחמי חטיבת אלכסנדרוני שכבשו את האיזור במלחמת העצמאות. 
ילדי בית הספר האיזורי פרצו וסימנו את ״שביל אלכסנדרוני״ לזכר הלוחמים, עד לאנדרטה ונקודת התצפית 
גם יער קולה הוא יער קהילתי משותף לקק״ל ולתושבי אלעד
נמשיך בכביש 444 דרומה עד לישוב המקסים שוהם. לא נפנה ימינה לישוב, אלא שמאלה לאיזור התעשיה. נוסעים כקילומטר, ופונים ימינה אל היער (כן, גם יער שוהם הוא יער קהילתי).
בהתחלה היער הוא שטח פתוח, מלא בכלניות אדומת ולבנות פורחות בחורף.  
לא מדובר ביער עבות וירוק של אורנים ואלונים, ורובו נטיעות דלילות יחסית, שיחים וצמחיה עשבונית.
נמשיך בדרך המרכזית, ונגיע לחורבת תנשמת, בה נמצאה רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית. רוב הפסיפס מכוסה בחול כדי לשמור עליו. בהמשך הדרך נגיע לחניוני פיקניק שצופים אל העיר שוהם, הרי יהודה ואף גוש דן. אבל נקודת התצפית היפה ביותר נמצאת דרומה מאיתנו: נלך ב״שביל הספלולים״ המעגלי, ונגיע למצפור על שם גיא סודאי, שנפל בלבנון ב-1994. המצפור נקרא גם ״מצפור קצות הארץ״, והנוף הפנורמי מרשים - מטוסים נוחתים בנתב״ג, גגות מגדלי גוש דן, לוד, רמלה, הרי יהודה, שוהם וראש העין. ומדוע שביל הספלולים? על שם השקעים דמויי הספלול שנמצאו בסלעים, ושימשו בימי קדם לכתישת צמחים.
כל האיזור מדרום לנו מלא עצי בוסתן ושבילי אופניים, לצד עוד פריחה.
בכל שבת יש טיול מודרך חינם ביער שוהם.
בישוב שוהם עצמו יש עוד שני מצפורים יפים: מצפור אחיעד לכיוון גוש דן, ומצפור כתריאל לכיוון ההרים.

צילום: דודי הולצמן


צילום:Ori

עוד קישורים:


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז