יום חמישי, 29 ביוני 2017

אלזס: מקום של תקוה



אחד הדברים הנחמדים באירופה הוא מעבר הגבולות החלק בין מדינה למדינה. שלט קטן, לפעמים בוטקה נטוש, כמה דגלים - לפעמים גם זה לא. רק הפלאפון מתריע במסר שעברנו לארץ אחרת. כולם חיים בשלום, גם אם לא תמיד אוהבים זה את זה.

חבל אלזס (הידוע מהצמד "אלזס-לורן" משיעורי ההיסטוריה) עבר מיד ליד פעמים רבות, בין צרפת וגרמניה. תושבי החבל הם "אלזסים". סוג של גרמנים במוצאם, דוברים את שתי השפות (וגם דיאלקט הנקרא "אלזאסית"), והשתייכותם הלאומית צרפתית.
הרבה דם נשפך במאות השנים האחרונות על החבל ובגללו. הוא עבר מיד ליד פעמים רבות.

כיום, כולם חיים בשלום. אפשר לגור בצרפת ולבלות בגרמניה. אפשר לעבוד בשוויץ ולעשות קניות בגרמניה או בצרפת. הכל כל כך פשוט.

לכן, בעיני, אלזס היא מקום של תקווה. אם העמים האירופיים יכולים לחיות כך אחרי כל כך הרבה דם, אולי גם אנחנו במזרח התיכון נוכל. זה לא נראה באופק עכשיו, אבל אולי בעתיד. כך אמרתי לקבוצת עיתונאים ישראליים שבאה בהזמנת ממשלת האיזור כדי לקדם תיירות של ישראלים לאלזס. (ויש בהחלט מה לראות).

מה ראינו באלזס?
ביקרנו בטירה המדהימה Haut Koenigsberg, בפארק הפרפרים, בעיירה ריקוויר, בקולמאר ובמוזיאון המכוניות במילוז.
פרט לכך יש עוד פארקי ציפורי טרף וקופים, יקבים, עיירות עתיקות ויער עצום ופחות מתוייר מהיער השחור שבגרמניה (הרי הווז').

טירת haut-koenigsbourg.
הטירה נמצאת ליד הכפר St. Hypolite, על ה"תפר" בין דרך היין להרי הווז' המיוערים.

הטירה נבנתה במאה ה-12, במקום אסטרטגי השולט על עמק הריין הפורה. במקום שלטו אנשי שושלת הוהנצולרן, וגם בני שושלת הבסבורג; מיקומה המצויין שימש כמקום להתבצר בו עד למלחמת 30 השנים, במאה ה-17. לאחר מכן, עברה הטירה, יחד עם כל חבל אלזאס, לידי צרפת.

בשנים 1900-1908 שוקמה הטירה ביוזמת הקייזר הגרמני וילהלם השני (הטירה היתה אז בשלטון גרמניה, והקיסר רצה להדגיש את שורשי המקום הגרמניים).

כיום המקום (כחלק מחבל אלזס הצרפתי) משמש כאתר תיירות מוביל באלזס. דרך מפותלת עולה אל הטירה. אפשר לחנות בכביש ההיקפי של הטירה, להיכנס ולחזור לעולם האגדות והאבירים.


בתי מלאכה של פעם, צריחים, אולמות, חדרים, שרונות וחרבות - כל אלה ממלאים את הטירה שמצבה שמור היטב. כ"בונוס" - תצפית נפלאה לכל עבר - כרמי אלזס, הרי הווז' ובאופק הרחוק - היער השחור.

חוויה מומלצת לילדים, אבל לא רק.

בביקורנו שם פגשנו חבורת עיתונאים מישראל שריאיינו אותנו ואף הזכירו אותנו בכתבה זו.



 

לאורך דרך היין
הנסיעה בין הטירה לבין העיר קולמאר עוברת ב"דרך היין", המלאה כרמים ויקבים (אני נהגתי, אז לא שתיתי, וגם לא טעמתי) הידועים באיכותם (יינות לבנים).


בדרך, ליד הכפר הונאוויר, נכנסנו לחוות הפרפרים, הקטנה אך מקסימה.




אלזס היא גם מקום קינון לחסידות, אותן אנו מכירים מהארץ בסתיו ובחורף. כאן הן מבלות בקיץ ובונות קינים. בפארק הפרפרים יש מספר חסידות שממש התרגלו לבני אדם ומתקרבות עד למרחק מאוד קרוב.






 
ריקוויר
בלב "דרך היין" של אלזס, שוכנות כמה עיירות קטנות, שמשמרות את סגנון הבניה של פעם - בתי עץ צבועים וחנויות מסוגננות ומעוטרות. יש הרבה עיירות יפות, אבל אחת (כנראה...) עולה על כולן - זו העיירה ריקוויר (Riqwihr). ייחודה הוא בכך שהיא קטנה, מוקפת חומה, והתנועה זורמת מסביב. זה הופך את העיר למדרחוב אחד גדול ומקסים, עם הרבה חנויות, בתי יין, מלונות ומסעדות.



האוירה מאוד נעימה ועליזה.  המוכרים מציעים לטעום את מרכולתם - גבינת מונסטר איכותית, עוגות קוגלהוף, עוגיות מקרון ושאר מעדנים. היין והבירה מאוד פופולריים ונלגמים בכמויות. 

בקצה העיר נמצא רחוב היהודים, שבו, כמו בעיירות רבות באיזור, גרו יהודים בעבר. כיום שוכן בסמטה מוזיאון העינויים, אך השלט נשאר, ויש גם בית (לא מצאתי) שבו אפשר לראות חור של מזוזה.

אפשר בהחלט להסתובב בעיר שעה-שעתיים, ולצלם, ולצלם....









משם, לאחר ביקור בריקוויר המקסימה, המשכנו לעיר קולמאר, המכונה גם "ונציה הקטנה" בגלל פלגי המים החוצים אותה. מחוסר הזמן, הסתפקנו בסיור ברכבת התיירותית (עם הסברים ב-14 שפות, ביניהן עברית). הרכבת יוצאת מ-2 rue Chauffour או ב-  Place des Martyrs de la Résistance
יש חניה מצפון לרחוב גולברי, ובחניון העיריה (תת קרקעי, מתחת לחנות Monoprix).

קולמאר משלבת את בניני העץ העתיקים האופיניים לאלזאס, יחד עם קתדרלות מרשימות ורחובות ציוריים.




מוזיאון המכוניות במילוז
למטיילים בחבל אלזס, למי שמחפש אטרקציה קרובה לשדה התעופה בבאזל, ולחובבי מכוניות עתיקות וחדשות - זה ה-מקום!

המוזיאון ממוקם במבנה ישן שחוברה אליו כניסה מודרנית ומעוצבת.

נכנסים לחללים כהים ומעוצבים, ועוברים על פני אוסף מרשים של מכוניות בוגאטי עם תג מחיר של שבע ספרות (ביורו...). נכנסים לחלל עצום, שמכיל אוסף שאולי אין שני לו בעולם, של מכוניות מהמאה ה-19 ועד ימינו, עם דגש חזק על מכוניות אירופיות - איטלקיות, צרפתיות וגרמניות.

גם מקומם של האוטובוסים ומכוניות צעצוע לילדים לא נפקד, ולמי שמתעניין במכוניות פורמולה-אחת מכל השנים - גם להן מוקדש אולם נפרד.

יש בתוך המוזיאון רכבת חשמלית שמסיעה אנשים מהכניסה לאולם הגדול, סרטים, חוברות הפעלה לילדים ואפשר לשלב את הביקור במוזיאון (אנחנו ויתרנו) עם מוזיאון הרכבות הסמוך.

לא היינו במרכז מילוז, אך טוענים שאין צורך לבקר שם, אם הייתם במרכז עירוני עתיק אחר.
ליד העיר ממוקמים מפעלי פז'ו והאוירה בה אפרורית למדי, אך בהחלט שווה להגיע בשביל המוזיאון








יום שישי, 2 ביוני 2017

מלכות החרמון: אביב מאוחר ודובדבנים בצפון הגולן ובחרמון

צילום: ד״ר אבישי טייכר

האביב כבר מאחורינו. ברוב חלקי הארץ שולט הצהוב היבש, אבל יש מקום אחד שבו אין הדברים כך: האביב מגיע למרומי החרמון בחודש יוני. מהשלג נשארו אולי שלוגיות בודדות, אבל מזג האויר קריר והפריחה בעיצומה.

בתחילת יוני אנחנו גם מציינים 50 שנה למלחמה ששינתה יותר מכל את פניה של המדינה, מלחמת ששת הימים. מטבע הדברים, ציון האירוע מתמקד בירושלים, על כל חשיבותה וההיסטוריה העצומה שלה. אבל אנחנו מציינים גם 50 שנה למלחמה שהסירה את האיום מעל ישובי עמק החולה ועמק הירדן והביאה את מדינת ישראל לשלוט על רמת הגולן והחרמון. בשילוב מעניין, זו גם העונה שבה מתחילם לקטוף את הפירות חובבי הקור שגדלים בצפון רמת הגולן, בעיקר דובדבנים.
צילום: יקי צימרמן

נתחיל את הטיול בנסיעה בכביש 99 מקרית שמונה מזרחה. נחלוף ליד אתרי המים הקסומים והקיציים (וכמובן אפשר לשלב ביקור בהם עם הטיול בצפון הגולן) - החצבני, הדן והבניאס

מפל הבניאס. צילום: דודי הולצמן

השטח עד קיבוץ דן היה בשליטת ישראל עד 1967. הבניאס היה בשטח שהיה במחלוקת ונשלט על ידי סוריה בפועל. לידו (אפשר להגיע מתוך השמורה) נפל טנק סורי לתוך המים בנסיון של הסורים לפלוש לישראל ביוני 1967.
נטפס במעלה רמת הגולן, ונפנה (על פי השילוט) לאחד מאתרי מורשת קרב החשובים ביותר בהיסטוריה של חטיבת גולני - תל פאחר

תל פאחר היה חלק ממערך מבוצר של מוצבים ששלטו על העליה מעמק החולה לצפון הגולן.
ב 9 ביוני 1967 עלו כוחות חטיבת גולני יחד עם שריון כדי להסיר את האיום מעל ישובי העמק.
הפריצה למוצב כללה גילויי גבורה מרגשים, שכיבה על הגדר כדי לעבור אותה, וקרבות עזים פנים אל פנים. רבים מהמפקדים שהלכו בראש הכוחות נפצעו ונהרגו, וחיילים מילאו את מקומם, תוך גילוי מנהיגות וגבורה
הקרב הכבד גבה מחיר של 34 הרוגים ופצועים רבים, ופתח את הדרך לצפון הגולן.
צילום: תמר מרום

עונת הדובדבנים
מתל פאחר נחזור לכביש 99 ונטפס במעלה הגולן. כבר לפני הישוב מסעדה נראה דוכנים שמציעים לנו דובדבנים ועוד פירות. הדובדבנים הם אחד הפירות העיקריים שגדלים בצפון הגולן, ומנצלים את החורף הקר הדרוש להתפתחות הדובדבן. הכפרים הדרוזיים (מסעדה, מג׳דל שמס, עין קיניה ובוקעתא) מתמחים בכך מזה זמן רב, ובעשרות השנים האחרונות הצטרפו גם הקיבוצים והמושבים לחגיגה, וחלקם מפעילים גם ״חווית קטיף״ - לקטוף לבד ולשלם על הקטיף, הפעלה מצויינת למבוגרים וילדים. יש כאלה במושב שעל, בהר אודם ובמקומות אחרים. אין מדובר רק בדובדבנים, אלא גם בפירות יער אחרים, תפוחים ואגסים.


צילום: דודי הולצמן 
צילום: עדי פלמון

אביב בחרמון
מהדובדבנים נטפס אל החרמון, בין אם דרך נווה אטי״ב ובין אם ממסעדה למג׳דל שמס. השלג מכסה את הפסגה בדרך כלל מדצמבר עד מרץ, ואז נמס, מותיר אחריו שלוגיות - ״פסים״ של שלג שנערמים בעמקים שבמרומי החרמון, ונשארים לעיתים עד יולי. נגיע לאתר החרמון ונעלה ברכבל (לעיתים מאפשרים לעלות ברכב) אל אתר הרכבל העליון. גם אם יצאנו ביום חם של מעל 30 מעלות בעמק, נרגיש פתאום קרירות נעימה, לעיתים הרבה פחות מ-20 מעלות. בין השלוגיות והעמקים הקטנים נראה דבר מעניין: פריחת אביב, בחודש יוני, חודשיים אחרי רוב חלקי הארץ. זה נובע מהקור ומהשלג שמעכבים את הפריחה. 
רוב הפרחים פורחים במעין ״כריות״ קוצניות, בגלל הרוח העזה, וחלק מהפרחים הם ייחודיים לחרמון כמו פרגה קרחת, אגס סורי, שזיף הדב, דובדבן שרוע ועוד. 
 
צילום: שרה גולד

מרשים ומיוחד להסתובב בין הכרים הפרחוניים, וכבונוס לזכות בתצפית מדהימה - בעיקר לצפון הגולן ולעמק החולה, מגובה קרוב ל-2000 מטר
רשות הטבע והגנים מארגנת סיורים במרומי החרמון - באתרי הפריחה ומורשת הקרב

גבעת הקרב
במלחמת יום הכיפורים נפל מוצב החרמון בידי סוריה, וחייליו נפלו בשבי. לאורך המלחמה נעשו מאמצים גדולים שנכשלו לכבוש מחדש את ההר. רק בסוף המלחמה נעשה מאמץ משולב לכבוש את החרמון מחדש. הקרב הקשה וההרואי ביותר הוא הקרב של גולני, שטיפסו במעלה הקשה אל ההר, נלחמו מול הסורים שהיו מצויידים טוב יותר ונהנו מיתרון גובה, ובמחיר כבד של 55 הרוגים כבשו את המוצב הישראלי בחזרה. מכאן זכורה אמרתו של בני מסס, חייל גולני, בראיון לטלויזיה שכינה את החרמון ״העיניים של המדינה״.
צילום: ד״ר אבישי טייכר

פסגת החרמון - מדוע לא בידינו?
ביום האחרון של מלחמת ששת הימים נכבשה כל רמת הגולן עד קו תילי הגעש. להשלמת ההשתלטות, טסו מסוקי ״סופר-פרלון״ של צה״ל אל החרמון, והאגדה אומרת שבגלל שלא הצליחו להגיע עד הפסגה ממש, השתלט צה״ל ״רק״ על החלק המוכר לנו כחרמון הישראלי, ששיא גבהו הוא במצפה שלגים, בגובה 2224 מטר.
שיא החרמון הוא בגובה 2814 מטר, ולפעמים נשאר בו שלג עד אוגוסט. החרמון שבידינו הוא רק 7% משטחו הגדול של הרכס, והשיא נחלק בין סוריה, לבנון וכוחות או״ם
במלחמת יום הכיפורים שחרר צה״ל את המוצבים שנפלו בידי סוריה בתחילת המלחמה, אך כבש גם את הפסגה עצמה. בהסכמי הפרדת הכוחות הועברה הפסגה לידי האו״ם שמיקם בו יחידת אלפיניסטים אוסטריים. היות שצה״ל שולט בחלק מההר, בעיקר בשטחים שפונים לגבול לבנון, נותר לנו שטח קטן למדי לגלוש, להשתעשע בשלג ולהנות מהפריחה.

עוד בסביבה
  • קלעת נמרוד - מבצר מוסלמי מרשים מימי הביניים, צופה אל כל עמק החולה. המבצר השתמר בצורה מצויינת, והוא היום אתר מוסדר של רשות הטבע והגנים. נמצא במעלה הדרך לחרמון  
צילום: GameOfLight
  • הישוב נמרוד - ישוב קטנטן בין נווה אטי״ב לחרמון, גבוה ומושלג בחורף, ובו חדרי אירוח ומסעדה
  • יער אודם - יער אלונים עבות, מקסים בשלג בחורף, פורח באביב וקריר ונעים בקיץ. על ההר יש אתר לקטיף פירות ויער האיילים. יש ביער האיילים אתר קמפינג ומספר רב של סוגי איילים ואנטילופות

יער אודם בחורף. צילום: דודי הולצמן

צילום: הארי גוסנס

עוד קישורים מהבלוג שלי:




טיול נעים!



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז