יום שני, 16 באוקטובר 2017

פרשים אוסטרליים בארץ הקודש: 100 שנה למלחמת העולם הראשונה


מלחמת העולם הראשונה פרצה ב-1914 ושינתה את פני העולם. אירופה של מלכים, אימפריות ורומנטיקה, עולם של המאה ה-19, נזרקה בבת אחת לתוך שדות של אש, דם והרוגים רבים, בקרבות ללא תכלית. אם נסתכל על הזווית שלנו, יהודים לחמו זה בזה, בשני הצדדים. רבים אחרים גורשו וסבלו (בעיקר במזרח פולין ובאוקראינה).

בארץ ישראל התחילה המלחמה מעט מאוחר יותר, ב-1915, כשאימפריה העותמאנית נכנסה למלחמה לצד גרמניה ומדינות ה״מרכז״. רבים מיהודי הארץ היו נתיני מדינות אויב, בעיקר רוסיה, לכן נאלצו לקבל את האזרחות העותמאנית או להגר מן הארץ. תנועת הספינות לאירופה פחתה מאוד, והאספקה היתה בצמצום. הצבא הטורקי ניצל את משאבי הארץ ככל האפשר לטובת צרכיו: יערות נכרתו לאספקת עץ להסקת הרכבות, בהמות ויבולים הוחרמו, מיסים עלו. היהודים, שהמשק שלהם היה יותר תלוי במסחר ופחות ב״כלכלת קיום״, נפגעו יותר. יחס הטורקים ליהודים היה חשדני למדי, ורק נוכחות של צבא גרמני בארץ עזרה במעט להקהות את היחס העוין.
לכל אלה התווספה מגפת ארבה: נחילים עלו מן המדבר וכילו יבולים שלמים. בישוב השתרר רעב ויאוש.
בין היהודים היו כאלו שהתגייסו לצבא הטורקי, בעוד אחרים ראו למרחוק - והבינו שהאימפיה העותמאנית תקרוס. כדאי ״להמר״ על הצד השני (במקרה זה, הבריטים), כמי שיהיו אלו שישלטו בעתיד בארץ.

יהודים, ממגורשי ארץ ישראל ומהתפוצות, יזמו הקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי
 
 דגל הגדוד העברי. צילום:Mobius1ski

קבוצה אחרת, הקימה רשת ריגול שסייעה לבריטים לדעת מה קורה בארץ ולהכין את הפלישה אליה (הבריטים שלטו במצרים והתכוננו לכיבוש ארץ ישראל). מחתרת זו היא ניל״י, שקמה מבין בני הדור השני של המושבות. היתה התנגדות רבה לניל״י - חששו מכך שם המחתרת תתפס, כל הישוב היהודי יסבול, כפי שהטורקים עשו לארמנים.
גם במישור המדיני נעשתה עבודה, אולי החשובה ביותר: חיים וייצמן, כימאי מהולל ומנהיג ציוני, עזר לבריטים במאמץ המלחמתי. קשריו הטובים עם הבריטים הביאו בסוף 1917 לתוצאה החשובה של הצהרת בלפור, לפיה ״ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״ - הכרה מדינית ראשונה בציונות ובקשר בין היהודים לארץ ישראל.
בשטח עצמו, ניסו הבריטים, ממושבם במצרים, להתקדם לכיוון ארץ ישראל. עד 1916 נעשו כמה נסיונות כושלים שנהדפו, וממול - גם הטורקים והגרמנים ניסו להתקדם לתוך סיני כשמטרתם היא תעלת סואץ.

קרבות עזה ובאר שבע
לאחר שהדפו את נסיונות הטורקים להגיע לתעלת סואץ, ניסו הבריטים להיכנס לתוך ארץ ישראל. בתחילת 1917 הם ניסו פעמיים לכבוש את העיר הגדולה בדרום הארץ - עזה. שני הנסיונות נכשלו. לאחריהם, הוחלף מפקד הכוחות הבריטיים בגנרל מוכשר בשם אדמונד אלנבי ותוגברו כוחות הבריטים.
הפעם נקטו הבריטים טקטיקה אחרת: הם שלחו סיור לכיוון עזה, ואחד הפרשים ״איבד״ תיק ובו מפה עם תכנית מזוייפת לתקיפת עזה. הטורקים בלעו את הפתיון, והתכוננו לקרב נוסף על עזה. אך הבריטים תקפו דווקא את העיירה באר שבע וכבשו אותה.
רוב החיילים בכיבוש באר שבע היו פרשים ורגלים אוסטרליים וניו זילנדיים, ולמעשה, קרב באר שבע הוא קרב הפרשים הגדול האחרון בהיסטוריה. באר שבע נפלה, ולאחריה נכבשה עזה ונפתחה הדרך למרכז הארץ. חיל המשלוח ידוע בשם ״אנז״ק״ (ANZAC -Australian and New Zealand Army Corps) 
הצבא הבריטי נוהג לקבור את הרוגיו באתרי הקרבות, ולכן יש בתי קברות בריטיים בארץ - עזה, באר שבע, ירושלים, רמלה וחיפה. האוסטרלים רואים חשיבות היסטורית בקרב באר שבע, ובאים מדי פעם לשחזר את הקרב. השנה יגיע גם ראש ממשלת אוסטרליה לרגל 100 שנה לקרב (שנערך בסוף אוקטובר 1917).

הנצחת הקרבות בבאר שבע
בין השכונות י וי"א יש פארק לזכר החיילים האוסטרלים שהשתתפו בכיבוש העיר ב-1917, ובו מתקני משחקים מונגשים לילדים נכים
צילום:ד"ר אבישי טייכר


יד לחייל התורכי (רחבת כאמל אתאטורק)
האנדרטה נמצאת במפגש הרחובות רמב"ם ורחוב עלי דיוויס, ליד מתחם תחנת הרכבת הישנה. האנדרטה נחנכה במלאות 85 שנים לקרבות לכיבוש באר שבע בידי הצבא הבריטי .
צילום:גבי בן שמואל

בית הקברות הבריטי
בצפון העיר העתיקה נמצא בית הקברות לחללי הצבא הבריטי. על משטח דשא ירוק ומטופח מסודרות מאות מצבות. מחלקה מיוחדת של הממלכה הבריטית אחראית על תחזוק בתי הקברות בכל רחבי העולם, ביניהם זה שבבאר שבע. רוב הנקברים כאן הם חללי הצבא המלכותי ממלחמת העולם הראשונה. מדי שנה, ב 31 באוקטובר נערך כאן טקס רשמי (זהו היום בו כבשו צבאות בריטניה ומושבותיה, בעיקר מאוסטרליה וניו זילנד, את העיר באר שבע). את בית הקברות הכשירו ובנו חלוצים יהודים מקבוצת "בני העמק" ב-1921
צילום: Danny W

יד אנז״ק בבארי
בשנת 1967, במלאת 50 שנה לקרבות, תרמו יהודי אוסטרליה יד הנצחה לחיילים האוסטרלים והניו-זילנדיים, ליד קיבוץ בארי, לא הרחק מהגבול עם רצועת עזה. מומלץ במיוחד לבקר בסוף ינואר ובפברואר, עם פריחת הכלניות המרהיבה
צילום:avi1111

קק״ל יצרה מסלול לאורך נתיב הקרבות של חיילי אנז״ק, בנגב המערבי, אפשר לראות אותו כאן.

הבריטים ניצלו את המומנטום והתקדמו במהירות צפונה. בעין הקורא, שליד ראשון לציון נערך קרב נוסף , בו ניסו הטורקים לבלום את ההתקדמות לכיוון יפו. הקרב נערך בין הטורקים לכוחות ניו-זילנדיים בפיקוד ניו זילנדי (ולא בריטי), קרב קשה שבסופו ניצחו חיילי ניו זילנד.
לזכרם, יש אנדרטה בנס ציונה, ואנדרטה נוספת במעויין שורק (ליד חנות איקאה), במקום בו נערך הקרב. בעקבות הקרב נכבשו מושבות יהודה והעיר יפו.

היעד העיקרי והיוקרתי ביותר היתה כמובן ירושלים. 3 דיביזיות בריטיות עלו אל העיר משלשוה כיוונים. היתה לחימה עיקשת ממערב לירושלים - באיזור נבי סמואל ובמקומות אחרים, ומאות נהרגו בקרבות.
ב 9 בדצמבר יצאה משלחת מירושלים להיכנע לצבא הבריטי, בעוד הצבא הטורקי נסוג מהעיר לכיוון יריחו. המשלחת ״נכנעה״ לקבוצת חיילים קטנה שיצאה לחפש אוכל, ובהמשך היו 4 טקסי כניעה, עד להגעתו של הגנרל אלנבי לעיר. ברוממה שבירושלים ניצבת אנדרטה לזכר כניעת העיר.
 
צילום: eman

אלנבי הגיע רכוב על סוס עד לשער יפו, שם ירד מהסוס, ונכנס לעיר ברגל, מתוך כבוד לשלושת הדתות שבעיר.
תושבי ירושלים, שסבלו קשות בשנות המלחמה מהטורקים, קיבלו בברכה את השלטון החדש



לאחר כיבוש יפו, עדיין שלטו הטורקים באש על הנמל מעמדותיהם ליד הירקון. הבריטים ניסו לכבוש את העמדות ולצלוח את הירקון (שהיה נהר שוצף ומכשול משמעותי באותם ימים). הם הצליחו לצלוח ליד שפך הירקון, אך הטורקים הדפו אותם משם. לאחר התארגנות מחודשת, בלילה הסוער בין 20 ל-21 בדצמבר 1917 הצליחו לצלוח שוב את הירקון ולכבוש את העמדות שמעברו הצפוני,  ולהתקדם עד לאיזור שפיים של ימינו.
לזכר הצליחה יש היום שלושה עמודי זכרון - בשפך הירקון, בצפון תל אביב וליד איצטדיון רמת גן.

צילום: דודי הולצמן

קרבות נוספים נערכו גם מזרחה, ובין פתח תקוה לקרית אונו של היום נהרג חייל אוסטרלי שהונצח במצבה ליד מקום נפילתו. היום המצבה נמצאת סמוך לשם, בתחנת הדלק ״פז״ בקרית אונו.



צילום:דודי הולצמן

שמו של הירקון בערבית הוא ״עוג׳ה״. במקביל, השתלטו הבריטים על איזור יריחו, וגם שם הגיעו לנחל זורם בשם ״עוג׳ה״ - וקו החזית נשאר ״בין עוג׳ה לעוג׳ה״ במשך חודשים רבים, עד ספטמבר 1918, כשארץ ישראל חצויה למעשה לשניים.

1918: כיבוש צפון הארץ
בספטמבר 1918 יצאו הכוחות הבריטיים מעמדותיהם, בסיוע חיל האוויר הבריטי, ופתחו במתקפה מהירה צפונה. הם התקדמו לאורך מישור החוף אל העמקים, וניצחו את הטורקים בקרב מגידו (אתר בעל משמעות דתית-היסטורית בעולם הנוצרי). במקביל, תקפו את הטורקים בנחל תרצה (ממזרח לשכם) וחצו את הירדן, לכיוון א-סלט שבעבר הירדן (בפעולה זו השתתפו גם הגדודים העבריים). בהמשך נפלה חיפה, והצבא הבריטי רדף את הטורקים עד כיבוש דמשק. כל ארץ ישראל היתה כעת בידי הבריטים.

סופה של תקופה
הבריטים הקימו ממשל צבאי בארץ, שהפך לאחר כשנתיים למנדט בריטי בחסות חבר הלאומים. אחת ממטרותיו של המנדט היתה יצירת תשתית למדינה יהודית, בהתאם להצהרת בלפור והחלטות הועידות השונות שנערכו אחרי מלחמת העולם. בעיני התנועה הציונית, זה היה התגשמות חלום. הנציב הראשון (הרברט סמואל) היה יהודי תומך בציונות. אך אוירת השמחה התחלפה לאחר זמן בקשיי הקיום בין יהודים לערבים - פרעות, מאורעות ועוד. הגדודים העבריים פורקו לאחר שנטלו חלק בדיכוי המהומות ב-1920. יעבור עוד זמן רב עד שהבריטים נתנו ליהודים יכולת לפתח כוח צבאי עצמאי.
מצד שני, המנדט הבריטי הכניס את הארץ אל התקופה המודרנית, דרך מנהל תקין ומסודר והכנסת טכנולוגיה חדשה לארץ. כל זה בניגוד לתקופה הטורקית שלא הצטיינה בכל אלה.

כתבה על האירוע ב 3.10.17:



פוסטים אחרים מהבלוג שלי לאתרים שנזכרו כאן
"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז