יום שישי, 10 בנובמבר 2017

בדרך לתבור: חלמוניות, תצפיות וכנסיה

מוקדש למשפחת ביטון מכפר תבור


 צילום:אלמוג

החל באמצע אוקטובר מתחילות, יחד עם הגשמים הראשונים והירידה בטמפרטורה, להופיע החלמוניות הראשונות. הן קיבלו את שמן בגלל צבען הצהוב הבוהק שדומה לחלמון.
חלמוניות ראשונות מופיעות בצפון הגולן ובהר מירון, באמצע אוקטובר. אחר כך הן מגיעות לנגב (סביבות להבים, אבל בעוד מקומות), ומאמצע נובמבר - בתבור ובמקומות אחרים בגליל. הפעם נצא בדרך לתבור, לראות את החלמוניות, המנזר שעל ההר ואת כפר תבור היפה.
בתפר בין עמק יזרעאל ורמות הגליל התחתון המזרחי, מתנשאים להם שני הרים, שגובהם כמעט 600 מטר. הם בולטים מאוד בנוף ונראים כמעט מכל מקום בצפון הארץ. אלו הם התבור וגבעת המורה. התבור נזכר בתנ״ך כמה פעמים כסמל להר גבוה:
"צָפוֹן וְיָמִין אַתָה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" (תהילים פ״ט 13)
כבר בימי קדם נקשר שמו באירועים חשובים. בימי השופטים הוא היה נקודת מפגש לבני ישראל לפני צאתם לקרב. 
בימי בית שני הוא שימש להשאת משואות מהארץ לגולה. 
הנוצרים מאמינים שישו עלה עם כמה מתלמידיו להר, פגש שם את משה רבנו ואליהו הנביא, וישו השתנה - פניו וידיו הלבינו וזהרו. האירוע הזה בעצם מעמיד את ישו ברמה של משה ואליהו ואף יותר מהם - אישור שהוא ״בנו של אלוהים״. זו הסיבה לקדושת ההר לנוצרים.
ההר עבר מיד ליד (מוסלמים ונוצרים) בתקופה הצלבנית, ובמשך שנים רבות היו על פסגתו כנסיות. סביבתו היתה עזובה למחצה, ורבים מתושבי האיזור היו בני שבטים בדואים. בתחילת המאה ה-20 הגיעה לכאן ההתיישבות היהודית - כפר תבור ואילניה.
נקודת העליה להר היא בכפר שיבלי שמצפונו.כאן יש רחבה שבה חונים אוטובוסים (שאינם יכולים לעלות למעלה) עם תחנת מונית חנות מזכרות. מכוניות פרטיות יכולות לעלות בזהירות בכביש מפותל מאוד, שצופה על נופים משתנים ונפלאים עם כל עליה בגובה, עד לשער הכניסה למתחם ההר


 צילום: ori

החלמוניות
נעלה בכביש המטפס לתבור. בעיקול השלישי נסטה ימינה בדרך עפר משובשת למדי, ונחנה. נמשיך ללכת בדרך כ-700 מטר, עד שנגיע לשלט שיפנה אותנו אל החלמוניות. המקום נמצא ממש מעל מגרש הכדורגל של הכפר דבוריה שמתחתינו.
החלמוניות פזורות לאורך שביל מסודר שיצרו תלמידים מכפר דבוריה.
החלמונית הוא גאופיט - צמח בעל בצל, שמהווה איבר אגירה תת-קרקעי ואוגר מזון, ופורח בסתיו בפריחה צהובה, גדולה ומרהיבה. החלמונית מעדיפה איזורים בעלי אקלים קריר וערבתי, ופורחת מוקדם יותר ככל שהגובה רב יותר.


 צילום: תמרה

כנסיה ומנזר
נחזור לכביש באותה דרך, ונעלה ברכב למעלה אל מגרש החניה של המנזר. יש בתבור, למעשה, שני מבנים: קתולי ואורתודוכסי.
בגלל חשיבותו של סיפור ה״השתנות״, הפך התבור לתחנה חשובה בדרכם של הצליינים עולי הרגל. לאורך השנים היתה קיימת כאן כנסיה קטנה, שנבנתה מחדש כמה פעמים. הכנסיה הקתולית הנוכחית נבנתה על ידי הארכיטקט האיטלקי ברלוצי (שתכנן הרבה כנסיות בארץ) ונחנכה ב-1924. מבנה הכנסיה הוא בהשראת הסגנון הרומנסקי (אמצע ימי הביניים) ויש בו גם קפלות מוקדשות למשה ואליהו.
הכנסיה מרשימה ומושכת אליה צליינים רבים בימינו.
 
 צילום: דודי הולצמן
 צילום: pldrtbrennan

צפונית לכנסיה נמצא מנזר יווני-אורתודוכסי שנבנה באמצע המאה ה-19. 
בדרך כלל הכניסה למנזר סגורה, ואם יהיה לכם מזל - תוכלו להכנס
מסביב לפסגת ההר, מקיף את המנזר והכנסיה, סומן שביל נופי מרהיב במיוחד, שמתחיל ומסתיים באותה נקודה, ליד הכניסה לחניה שעל ההר. מהשביל נצפה דרומה אל נופי עמק יזרעאל, בתוך יער דליל של אלוני תבור. נראה גם את הגלבוע ואת הרי עבר הירדן. השביל ממשיך ומקיף את ההר, וכשמגיעים לצד הצפוני, הצמחיה נעשית צפופה בהרבה. בסתיו יש כאן סתווניות וכרכומים, בחורף - כלניות ורקפות, ובאביב - גביעונית הלבנון הנדירה. מהשביל אפשר לראות שהתבור מוקף ישובים, שהולכים ומתפשטים, הן לעמק והן במעלה ההר. אלו הם הישובים דבוריה (משמר כנראה את השם העברי דברת), אום אל-גאנם ושיבלי (שני האחרונים ישובים בדואים של בני שבט א-זבייח׳, שהיו להם קשרים טובים וגם רעים עם היהודים באיזור מימי הטורקים ועד ימינו). 
בתצפית צפונה נראה את השטח הגדול של יער בית קשת, הרי הגליל העליון - צפת והר מירון, ובימים בהירים - את החרמון, שבחורף עוטה מצנפת שלג לבנה.

ב-1901 נוסדה, על ידי בני הדור השני של מושבות העליה הראשונה, מושבה ליד התבור, במקום בו היה ישוב נטוש בשם מסחה. הם קראו למקום בשם זה, גם כשהשם הרשמי הפך לכפר תבור.
בני המושבה עסקו בגידולי פלחה, שקדים, זיתים וגפנים. הם סבלו לא מעט מהגניבות מצד שבט הבדואים הסמוך. זו הסיבה שכאן היה המקום בו הקימו אנשי האגודה החשאית ״בר גיורא״ את ארגון ״השומר״ הפומבי, שמרתו היתה שמירה על הישובים היהודיים בכל מקום בו יידרשו.
 
 צילום: תמרה

המושבה גדלה באיטיות ולא נחשבה למקום תוסס ואטרקטיבי, עד לשנות ה-70 של המאה ה-20. אז החל פיתוח מהיר, נבנו בתים חדשים והגיעה אוכלוסיה חדשה, התשתיות שופרו, ומאז ועד היום הפכה כפר תבור לישוב אטרקטיבי ויוקרתי.
בן הכפר המפורסם ביותר הוא יגאל אלון, מפקד הפלמ״ח ושר בממשלות ישראל. הישוב מנציח בצורה יפה את הראשונים במוזיאון ״חצרות האיכרים״ 

 
 צילום: תמר הירדני

יש יקב גדול בשם ״יקב תבור״, ומוזיאון המרציפן, עדות לגידולי השקדים שהמקום התמחה בהם. בחודש ינואר-פברואר אפשר לקאות את פריחת השקדים המרהיבה בשדות הישוב.

 
 צילום: אלי זהבי

השיר "בדרך לתבור"

ערב במסחה - שיר על הווי המושבה בשנות החמישים, עם הרבה נוסטלגיה


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז