יום שישי, 20 בינואר 2012

דרום אדום - פריחת כלניות ואתרי מורשת בנגב המערבי וב"עוטף עזה"


מוקדש לתושבי שדרות ועוטף עזה על העמידה האיתנה

יער שוקדה. קרדיט: מרכז להב"ה נתיבות, ארכיון כפר מימון. צילום:רותי רוטשטיין


כביש 232, שנמתח לאורך 86 ק"מ, מניצנים ועד כרם שלום, עובר בין ישובים קטנים, אנדרטאות ויערות, ומשרת את האוכלוסיה הגדולה שסביב אשקלון ורצועת עזה. בחודש פברואר מתכסות הגבעות והשדות סביב הכביש במרבדי כלניות אדומות. זהו החודש של "דרום אדום", הפסטיבל שמתקיים כל שנה בחבל ארץ זה שעולה בדרך כלל לכותרות בגלל נפילת טילי קסאם וגראד, וידע בעבר קרבות קשים עוד יותר. 


אפשר לבחור מתוך המידע שכאן בכמה אתרים (קצת קשה לבקר בכולם ביום אחד) – כל אחד על פי טעמו, נוף, התיישבות או מורשת קרב. מי שרוצה להגיע רק לאתרי הפריחה - הבולטים ביותר הם אור הנר ושוקדה.
לפני היציאה לטיול, יש כמובן לוודא שהאיזור לא נמצא תחת מטר טילים או ירי אחר.
ולאחר כל ההפחדות וההקדמות – נצא לדרך!

מורשת קרב לאורך כביש 232
לבאים מצפון, סעו בכביש 4 עד לניצנים. מימין לכביש – אתר ניצנים הישנה, רווי סיפורי גבורה וכאב. ניצנים עמדה בשנת 1948 בדרכו של הצבא המצרי שניסה להגיע לתל אביב. הקיבוץ נפל אחרי קרב קשה, רוב חבריו וחברותיו נטבחו ויתרם – נפלו בשבי. לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ משמאל לכביש. בית הקברות המקומי, והאנדרטה שלידו מנציחים את הקרב הכואב, ובאתר ניצנים הוקמה אנדרטה חדשה - יד לאשה הלוחמת.
יד לאישה הלוחמת בניצנים. צילום: ד"ר אבישי טייכר

נפנה שמאלה לכביש 232. לאחר נסיעה קצרה, פניה ל"גבעה 69", שם נלחמו אנשי גבעתי קרב אבוד מראש מול כוחות צבא מצריים עדיפים, ושבו לכבוש את המקום לאחר כמה חודשים. שלושה מגדלי מים, טנק, חפירות וחורשה הם רק עדות אילמת לקרב שהתחולל כאן, וגלעד לעשרות הלוחמים שנפלו כאן בקרב.
נחזור לכביש ונמשיך בו דרומה. נחצה את צומת הודיה (לאחרונה נחנך שם יער כרמון ואנדרטה לזכר הלוחמים על כיבוש ג'וליס) ונתקדם לצומת גבעתי, השוכנת סמוך לגבעה 113. כאן התרחש הקרב העיקרי בו פרץ צה"ל את הדרך לנגב באוקטובר 1948.
אפשר להמשיך ישר, או לסטות מעט מהכביש לאתרי מורשת קרב נוספים - מצודת יואב, הלא היא "עיראק סוידאן", המצודה האימתנית שצה"ל נזקק ל-8 התקפות כדי לכבוש אותה (כיום שוכן במקום מוזיאון גבעתי, ולידו אנדרטה לחיילים המצריים). לא הרחק נמצא קיבוץ נגבה, אתר מורשת של גבורת  תש"ח (הקיבוץ שרד מצור קשה והתקפות אין-ספור של הצבא המצרי). צמוד לקיבוץ שוכן אתר הזכרון  "גבעת תום ותומר", שמנציח את זכרם של תום כיתאין ז"ל ותומר צ’יז'יק קידר ז"ל, שהיו חברים בלב ונפש ונהרגו יחדיו באסון המסוקים ב-1997

למי שמעוניין להתרענן במרחצאות חמים, מדרום לנגבה שוכן אתר "חמי יואב" - מעיינות מים עשירים במינרלים היפים לגוף ולנפש.
כשנמשיך לאורך הכביש דרומה, נראה אנדרטאות נוספות לגדודי גבעתי השונים (כמו כאן בגבעה 138.5). לאט-לאט המרחקים בין הישובים גדלים, הגבעות מסביב מתחילות להתמלא בכלניות ופרחי חורף ואביב נוספים. ליד הישוב חלץ נראה כמה "חרגולים", מתקנים לקידוח נפט, שריד לתקופה בה חשבו למצוא (ואף מצאו ב-1955) כאן שדות נפט.

כלניות באור הנר
בהמשך הכביש, לכיוון שדרות, נוכל לפנות לאחד משדות הכלניות היפים ביותר, ליד קיבוץ אור הנר: יש לפנות לקיבוץ, לנסוע עד לגשר מעל נחל שקמה, לפנות שמאלה לדרך עפר ביער איקליפטוסים, שוב שמאלה, עד שבקצה היער מתגלה שדה ענק של כלניות.
צילום:דודי הולצמן


אם נמשיך בכביש 232, מעט לפני שדרות, נגיע לצומת איבים. הכביש שמאלה (כביש 334) מוליך לחוות השקמים, לקיבוצים רוחמה ודורות ולבית קמה. מול חוות השקמים, בשדה כלניות, נמצא קברם של לילי ואריק שרון. במידה שהמאבטחים מרשים, ניתן לבקר במקום.  גם שם, וגם בשדות רוחמה ודורות, משטחי כלניות מרשימים.

נחזור לכביש 232, נחלוף ליד שדרות, העיר ממנה הגיע עמיר פרץ, וממנה יצאו, באופן יחסי, יותר מוזיקאים מאשר בכל מקום בארץ, ושלא בטובתה עלתה לראש מהדורות החדשות בשנים האחרונות בגלל טילי הקסאם שנחתו כאן. ליד העיר שוכנת מכללת ספיר, המשותפת לשדרות ולקיבוצי שער הנגב הסמוכים. 

מורשת קרב מול עזה
כביש 232 ממשיך דרומה, בין כלניות ועוד כלניות. מימין לנו נירעם, הסמוכה לגדר רצועת עזה, ובה כדאי לבקר במוזיאון המים, בהדרכתו של ניסן צורי, שהדרכתו הנלהבת ייחודית, סוחפת ומהנה.
נצא מנירעם מערבה אל השדות הצופים על צפון רצועת עזה. כאן נוכל לראות אנדרטה בצורת נבל, לזכרו של אסף סיבוני ז"ל, בן הקיבוץ שנפל באסון המסוקים. 
צילום:דודי הולצמן

באיזור יש גם תצפית לזכרו של אל"מ נבי מרעי ז"ל שנהרג ב"אינתיפאדת מנהרת הכותל" ב-1996. 

*** הערה: נכון ל-2012, הגישה למצפים אלה חסומה מסיבות בטחון. בדקו בקיבוץ נירעם אם המעבר אפשרי ***


בשנות החמישים סבל האיזור מפשיטות של "פידאיון" מרצועת עזה, וצה"ל הגיב בסידרה של פעולות גמול, בתוך רצועת עזה. לזכר הפעולות האלה והנופלים הרבים בקרבות, הוקמה אנדרטת "החץ השחור" (על שם אחד המבצעים הגדולים), ממערב לקיבוץ מפלסים, על כביש 232.
צילום: רפי אבקסיס


השדה המרשים ביותר
ניסע דרומה לצומת סעד. כאן כדאי לסטות מעט מהכביש: נפנה שמאלה לכביש 25, וימינה לכיוון כפר מיימון ושוקדה. בכניסה למושב שוקדה, בכביש ההיקפי, נמצא שדה הכלניות המרשים ביותר. חשוב לזכור שמדובר במושבים דתיים, ויש לכבד זאת – לא להיכנס ברכב בשבת לתוך הישוב.

 צילום: ארתור שמונק

נחזור לכביש 232, ובצומת סעד נפנה דרומה. רוב הישובים באיזור הוקמו בשנת 1946 בעליה משותפת של 11 נקודות התיישבות. רובם סבלו קשות בימי הפלישה המצרית לארץ במלחמת העצמאות. הד לכך נוכל לראות בביקור בבית הבטחון בקיבוץ הדתי סעד ובבארות יצחק הישנה, ליד קיבוץ עלומים. אתר מגדל המים של בארות יצחק שוקם וייחנך בסוף ינואר 2013.

שדות כלניות נרחבים אחרים יש סביב קיבוץ בארי, שם גם אפשר לבקר במכרות הגופרית העזובים של בארי. נוכל להריח את ריח הגופרית כשנרד מהמכונית לתוך המכרות, בורות רדודים בשולי הדרך. המשך הדרך יוביל אותנו לבית בטון בודד. זו בארי הישנה, שעלתה להתיישבות כאן ב-1946, במקום מבודד מול עזה. מכאן נטייל בדרך מתקני המים (יש שילוט), שיוביל אותנו בין מתקני מים עתיקים. בורות מים, באר אנטיליה ומאגורות דמויות איגלו, עד לחניון רעים שגם הוא (איך לא) מלא בכלניות.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

האיזור משמש מוקד לרוכבי אופניים, וכמובן – בגלל הקרבה לגדר המערכת – יש לשים לב ולהשמע לכוחות הבטחון.

נחל הבשור
נמשיך בכביש 232 עוד דרומה, נעבור את צומת רעים וצומת גמה ובצומת מעון נפנה שמאלה לכביש 241, הידוע גם ככביש הרעב. הכביש נסלל על ידי הבדואים ב-1939 ביזמת הבריטים, כ"עבודות יזומות", אחרי מספר שנות בצורת בנגב שגרמו לרעב בקרב השבטים. הכביש יוליך אותנו לנחל הבשור ולפארק אשכול. פארק אשכול הוא גן לאומי, על מעיינות המים שנובעים ליד אפיק נחל הבשור. יש בו מדשאות, פינות לפיקניק, ובריכות מים. האתר בתשלום ומופעל על ידי רשות הגנים. קצת ממערב לפארק, יוצאת מהכביש דרך עפר שעוברת ליד נחל הבשור והיא טובה לכל כלי רכב. בדרך נעצור ליד מגדלי תצפית ליד נחל הבשור. מימיננו נראה את הפרדסים שניטעו בנגב בשנים האחרונות ומושקים במי השפכים של גוש דן ולידם גם כוורות לייצור דבש.
נחל הבשור שלידנו, זורם בחורף ויכולה להיות בו זרימה שטפונית חזקה. הוא מנקז גשמים שיורדים בהר הנגב (מכירים את ההודעות בתקשורת "גשר צאלים מוצף"? – זה כאן). בשאר ימות השנה יש בו בריכות קטנות, מנביעות מים בנחל. לקראת סוף הדרך נגיע לגשר תלוי על נחל הבשור, גשר מתכת ארוך ומרשים. מומלץ מאוד לחצות אותו ולראות את מי הנחל מלמעלה, בעוד הגשר מתנדנד לו.

מצפה גבולות
הדרך מסתיימת בכביש 222. נוכל לפנות ימינה (מערבה), ואחר כך שמאלה לקיבוץ גבולות, אחד ה"מצפים בנגב", שהוקמו ב-1943. בקיבוץ פועל אתר השחזור של המצפה, שמסביר לנו כיצד חיו החלוצים באותם ימים. לילדים יש הפעלות רבות, שהמרשימה ביותר (והמלכלכת ביותר) היא בניה בלבני בוץ (קחו בגדים להחלפה).
מכאן נוכל (אם יש עוד זמן וכוח...) לחזור שוב לכביש 232, לכיוון כרם שלום. כאן, בצומת אבשלום, נוכל לראות את אנדרטת "אוגדת הפלדה", העתק של האנדרטה המפורסמת שהיתה בימית. מכאן נוכל לצפות אל דרום רצועת עזה, ולקוות שגם שם נוכל לבקר מתי שהוא כתיירים.
 מצילומי יהודית גרעין-כל

שמורת פורה
עוד מוקד של פריחת כלניות בדרום, מעט רחוק מ"עוטף עזה", אך נמצא ממש על אם הדרך לבאר שבע: נתחיל בנסיעה בכביש 40, נעבור את קרית גת ואת חבל לכיש ונגיע לשלט שיוליך אותנו את שמורת פורה (בין סימני הקילומטרים 215-216). נחנה במגרש החניה המאולתר (בשבת תתקשו למצוא חניה) וניכנס אל השדות הענקיים שממערב לנו המנוקדים באדום מלוא האופק. לא רק כלניות נראה כאן. גם נוריות, ציפורניות, קדד ועוד מיני צמחים אופיינים לאיזורי הספר שבין המדבר לאיזור הים תיכוני.
נמשיך בדרכנו בשביל מסומן ירוק, עד שנראה אגם קטן, שנוצר כתוצאה מסכירת מי שטפונות נחל פורה ומושך אליו עופות מים רבים. נוכל להמשיך עם השביל הירוק, עד שנגיע לגשר הרוס של מסילת רכבת ישנה. זו המסילה שבנו הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה לכיוון סיני. נשוב על עקבותינו (אפשר לבחור ליד האגם, בשביל השחור שעובר מצפון לנו) ונחזור אל כלי הרכב. לצערנו, רכבי שטח דוהרים בשמורה ובסביבתה ומפריעים לפסטורליה.
צילום:דודי הולצמן

לאחרונה סוללת קק"ל את "דרך נוף נחל שקמה", מדביר, דרך שמורת פורה, רוחמה, אור הנר ועד לחוף זיקים. הדרך עוברת בחלק ניכר אתרי הפריחה של הכלניות.

לאור העומסים הגדולים בסופי שבוע בהם מתקיים פסטיבל "דרום אדום", אפשר לשקול, למי שרוצה להימנע מהפקקים, להגיע לנחל פטיש (מדרום לאופקים), שגם בו יש כלניות







יום שישי, 6 בינואר 2012

הזמן הורוד - בעקבות פריחת הרקפות



צילום דודי הולצמן

זה מתחיל בסביבות נובמבר. פה ושם הן מוציאות פרח אחד, ביישן, מסתתר מתחת לסלע בפינה נידחת. כשהחורף מתקדם, הן צצות עוד ועוד, ולקראת פברואר – שטחים שלמים הופכים ורודים. למרות המראה הביישני והצבע הורוד, הרקפת נבחרה לפרח הלאומי של ישראל, בשנת 2007

בניגוד לכלניות שדורשות הרבה יותר שמש, רקפות גדלות גם בצל, ומסתדרות יפה עם יערות האורנים הרבים שיש בארץ. זו הסיבה שהרקפת, שכמעט ונעלמה מהארץ הפכה, בסיוע היערות והמודעות לשמירת טבע, לפרח נפוץ למדי.

בסופי השבוע של אמצע או סוף החורף יערות רבים "מוצפים" במטיילים שבאים לצפות בשטיחים הורודים-ירוקים, פקקים נוצרים ו"גזלנים" עושים קופה יפה.
כמעט כולם מכירים את גבעת הרקפות המפורסמת ליד קיבוץ גלעד ברמות מנשה. זה באמת מקום יפה, יפה מאוד, אך בדרך כלל נראה שם את הפגוש של המכונית שלפנינו, בעיקר בשבתות.
אז איפה יש עוד מרבדים יפים עם פחות המוני בית ישראל ואשתו? רשימה חלקית, ללא אחריות לכמות האנשים שתפגשו בפועל, ועם קצת מידע על מה אפשר לראות בסביבה.

יער מסריק בקיבוץ שריד
כביש 73 מוליך מצומת נהלל לכיוון עפולה. לאחר כמה קילומטרים נראה בצד ימין את קיבוץ שריד; ממול הקיבוץ (בצד השני של הכביש) יער לזכר יאן מסריק (מנהיג צ'כוסלובקיה, ממנה הגיעו רבים ממייסדי הקיבוץ). ביער משטחים ענקיים של רקפות, עד לבתי מגדל העמק הסמוכה. יש תכנית לבנות על חלק מהיער.
ובסביבה? מוזיאון לתולדות ההתיישבות ביפעת , אתרים במושב נהלל בית הקברות שעל תל שימרון (בו קבורים משה דיין, אילן רמון ועוד אנשים חשובים ומפורסמים), ואיזור רמת-ישי ובית שערים הידוע גם במסעדות הטובות שבו. בסמוך, במגדל העמק, יש שביל רקפות נוסף.

יער חורשים
ומהצפון למרכז, שלוש דקות מכפר סבא. נוסעים בכביש 531, ופונים לכיוון הישובים מתן, נירית וחורשים (כביש 5233). נוסעים לכיוון קיבוץ חורשים, והנה, לפני הכניסה לקיבוץ, בצד ימין, יער קטן ומלא-מלא ברקפות. לאחר שיטוט קצר ביער, כדאי לחזור ולנסוע לכיוון הישוב נירית, ולחנות בחניון המסודר שם.
מכאן אפשר לעלות מזרחה לכיוון מצפה חזי (על שם חזי ספיר, תושב נירית שנפל יחד עם שני חיילים נוספים בפיגוע התאבדות בצומת נצרים בחבל עזה בשנת 1994) , ולראות את השומרון ואת גדר ההפרדה, וגם מערבה – לכיוון חורבת זכור, ממנה אפשר לצפות על כל מישור החוף, בין חדרה ליפו ותל אביב.
צילום דודי הולצמן


גם בכוכב יאיר הסמוכה יש יער קטן עם רקפות, מעט פחות מרשים מיער חורשים, אבל צמוד לבתי הישוב. יש אנשים שפשוט יוצאים מהחצר לתוך יער רקפות. נכון לעכשיו, היער נמצא בתהליך שיקום.

יער המגינים ותל גזר
נמשיך דרומה: את יער בן שמן כולם מכירים. לעומתו, יער המגינים הרבה פחות ידוע. ניסע בכביש 44 מרמלה דרומה-מזרחה, ולאחר הכניסה לכרמי יוסף נפנה מזרחה ליער גדול מאוד, עם שפע פינות שמותירות מקום לכולם, עם משטחי ענק של רקפות וגם פרחים אחרים – סחלבים וכלניות. ביער פזורות אנדרטאות רבות – לזכר משה שרת, לזכר ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות ולזכר נופלים מיחידות צה"ל שונות. אפשר לשלב את הביקור במקום בביקור בתל גזר – מצפון לכרמי יוסף, עיר עתיקה ובה שרידי מפעל מים מימי התנ"ך, ועותק של לוח גזר שנמצא במקום (בכתב עברי עתיק מהמאה העשירית לפני הספירה!)
האיזור סמוך ליער חולדה, ללטרון וכמובן לרמלה על שלל המסעדות והאתרים ההיסטוריים שבה

השפלה ופרוזדור ירושלים
כל ההרים לאורך הדרכים המובילות לירושלים מכוסים יערות אורן, ובכולם נמצא רקפות. צריך רק לבחור – מיער הנשיא עם דרך הפסלים שבו, יער ירושלים, פארק יצחק רבין... אך כדאי לציין שני אתרים ייחודיים: יער הקדושים וגבעת הרקפות של טל שחר.

דרך הפסלים: צילום ד"ר אבישי טייכר

יער הקדושים ניטע לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. כבר בשולי כביש 38 (שער הגיא-בית שמש, מול מושב מסילת ציון) נוכל לראות מרבדי רקפות, ממש סמוך לכביש. אם נפנה בצומת אשתאול לכביש 395 נזכה לנסוע בכביש "אירופי", מוצל מאוד ומתפתל במעלה ההרים עד ירושלים. מהכביש יוצאים שבילים למערת בני ברית, עין כסלון, אנדרטת מגילת האש – וכמעט בכל מקום – רקפות ועוד רקפות.
אנדרטת מגילת האש - צילום ד"ר אבישי טייכר

בשנה האחרונה "התגלה" לציבור יער הרקפות ליד מושב טל שחר.
מושב טל-שחר נמצא על כביש מס' 3, בין מסמיה לצומת נחשון.
נכנסים למושב, חוצים אותו וממשיכים עד פסי הרכבת. חוצים את הפסים, נכנסים ליער עד לחנייה. הגבעה שמשמאל לדרך – מלאה רקפות. קחו בחשבון שמדובר במקום קטן שכבר התגלה לציבור, ועלול להיות מעט עמוס בשבתות.
 
ולמי שזה לא הספיק לו: איפה יש עוד רקפות?
בכרמל – על דרך נוף כרמל שבין אלייקים למוחרקה
גבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד, ויערות מנשה
יער בריטניה שמדרום לבית שמש
יער המלאכים שליד קרית גת
יער לביא ליד צומת גולני
 
יער הרקפות בגלעד - צילום ד"ר אבישי טייכר

הידעת? כמה עובדות מעניינות וקישורים על רקפות
  • לאחר מבצע "עופרת יצוקה" כתב אריאל הורוביץ את השיר המדהים "כמו רקפות בין הסלעים". מומלץ!


  • את עלי הרקפת אפשר לאכול לאחר בישול. במסעדת "אקליפטוס" בירושלים אפשר לאכול עלי רקפת (תרבותית!) ממולאים
  • פקעות הרקפת, לעומת זאת, הן רעילות, ובעבר השתמשו בהן (טחונות) כדי לסממם דגים ולדוג אותם בקלות
  • הפקעות שימשו גם כתחליף לסבון (ואל תשאלו אותי איך זה מסתדר עם הסעיף הקודם. לא ניסיתי את זה ולא את זה)
  • למותר לציין שרקפת היא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותה
  • פרט לרקפת המצויה פורחת בארץ (בצפון הגולן) רקפת יוונית, חובבת קור ושלג, שפרחיה בצבע ורוד-פוקסיה כהה
  • פוסט יפה על רקפות ביער לביא
  • שביל הרקפות של מגדל העמק
  • רקפות (ופרחים אחרים) ביער מענית ואלוני יצחק

טיול נעים!

צילום דודי הולצמן



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז