יום שבת, 23 בינואר 2016

על המשלט יושבת עיר: ממערת הנטיפים ועד בית שמש

בתפר שבין השפלה להר, בזמן שבין עונת הנרקיסים לעונת הרקפות והכלניות, נטייל במערת הנטיפים שבהרי ירושלים ובמספר אתרים סביב בית שמש הסמוכה. מערת הנטיפים והכנסיות יתאימו גם לטיול ביום גשם
צילום: פואד מועדי

ב-1968 פוצצו פועלים פיצוץ מבוקר במחצבת הרטוב, ליד נחל שורק שבמורדות הרי ירושלים. הפיצוץ יצר סדק באדמה, וכשירדו הפועלים לבדוק את שרידי הפיצוץ – נעתקה נשימתם; לעיניהם נתגלתה מערת נטיפים מרהיבה. המקום נשמר בסוד כ-10 שנים, עד שהוכשר לקבלת מטיילים, כחלק משמורת טבע. המערה, שמזכירה מערות דומות בחו"ל, בעיקר בסלובניה, היא קטנה יחסית, אך "מרוכזת" ביופיה ובעושר התופעות שמתגלות בה.


צילום: דודי הולצמן

איך נוצרים הנטיפים והזקיפים? המים  שיורדים כגשם ממסים בתוכם פחמן דו חמצני, מהאוויר ומהקרקע, ונוצרת חומצה פחמתית. כשחומצה זו נכנסת לסלעי גיר ודולומיט סדוקים, היא ממיסה לאט את הסלעים, ולאחר שריכוז החומצה יורד, הסלע יוצר משקע כאשר טיפה נושרת בתוך המערה.

כל טיפה כזו משאירה משקע זעיר ביותר, אך לאורך אלפי שנים נוצרים עמודים, מסכים, זקיפים ונטיפים. תופעה זו נקראת "קארסט" על שם אותו חבל ארץ מפורסם בסלובניה. התאורה המיוחדת במערה יוצרת פינות שנראות כמו יצורים מהאגדות, אזורים שנראים כמו אולמות נשפים, והמפורסמים מכולם הם הצמדים של זקיף ונטיף שכמעט נפגשים, הידועים כ"אהבה נכזבת".


 
צילום: דודי הולצמן

איך ומתי מגיעים?
סעו בכביש 38 משער הגיא דרומה לכיוון בית שמש. לפני הכניסה לעיר נפנה שמאלה, בעקבות השילוט ל"מערת הנטיפים", הכביש (3866) מתפתל ועולה בתוך יער עצמאות ארה"ב. לאחר העליה הכביש מתפצל. בוחרים בכביש השמאלי, על פי השילוט.

חונים במגרש החניה החיצוני (יש סידור מיוחד לנכים להגעה ישירה למערה), ויורדים בתוך יער נרקיסים (עד תחילת ינואר) ורקפות (מתחילת ינואר), עד לפתח הכניסה למערה. כאן נחכה בסבלנות לתורנו – הכניסה למערה היא רק בקבוצות.

בכניסה למערה, שלט לזכרו של אבשלום שוהם שנפל במלחמת ההתשה, על שמו נקראת המערה "מערת אבשלום". המערה יפה בכל מזג אויר, אך כדאי לבקר בחורף ובתחילת האביב, כשהפריחה בשיאה והגשמים מגבירים את טפטוף המים במערה.
בתוך המערה, המוארת בתאורה מיוחדת, נראה נטיפים וזקיפים, קירות מסך וחדרים שלמים שהטבע יצר ביד-אומן. זו מערה קטנה בהרבה ממערות דומות בחו"ל, אך כוללת כמעט את כל טיפוסי הנטיפים האפשריים.
המערה נסגרת כל יום בשעה 4 אחה"צ, כך שכדאי להקדים ולבוא בבוקר. יש לקחת בחשבון אפשרות של תורים ארוכים בכניסה בשבתות.


צילום: דודי הולצמן

הדרך מבית שמש למערת הנטיפים נקראת על שמו של יוברט האמפרי, סגן נשיא ארה"ב וידיד ישראל, בעוד שכל היער, מכאן ועד נס הרים, נקרא יער עצמאות ארה"ב. היער נשתל בעבודות דחק על ידי תושבי בית שמש כשעוד הייתה מעברה, ולכבוד יום העצמאות ה-200 של ידידתנו ובת בריתנו שמעבר לים, נחנכו ביער מצפורים ופינות פיקניק. בין השאר במקום יש גם אנדרטה לזכר אילן רמון ולזכר האסטרונאוטים של מעבורת ה"צ’לנג’ר" (בחניון הר יעלה)
צילום: AVI1111

צילום: דודי הולצמן

הכביש ממשיך ועולה עוד מעל מערת הנטיפים, לעבר נס הרים ובר-גיורא, שם הוא מתחבר לכביש 385 לכיוון ירושלים. ליד נס הרים יש חניון גדול ובו מתקני משחקים. החניון מותאם גם לנכים. מהחניון מתחילה טיילת סלולה שמקיפה על נופי נחל שורק המתפתל מתחתינו בצפון, וממנו יוצאים מסלולי טיול רבים.

בצומת בר גיורא פועלת תחנת מידע ובית קפה.
מידע נוסף על הפארק תוכלו לראות כאן.

ליד כביש הגישה למערת הנטיפים, יש חווה שבה מגדלים עיזים ומייצרים גבינות. הגבינות מבשילות בתוך מערה קטנה, ואולי תוכלו להיכנס אליה. המחלבה מזכירה מאוד מחלבות קטנות מצרפת ואיטליה. כדאי  להצטייד ולאכול באחת מפינות הפיקניק באזור. סכנת סגירה מאיימת על החווה לאחרונה, בגלל התנגדות הממשלה לחוות בודדים.

נרד בחזרה לבית שמש.
לבית שמש היסטוריה ארוכה, עוד מימי התנ"ך, ובתל בית שמש התגלו ממצאים רבים, עוד מלפני 2700 שנה.
העיר בית שמש של היום נוסדה ממזרח לכביש 38, על מקום בו היה בימי מלחמת העצמאות "קו תפר" בין צה"ל לצבא המצרי, ואפילו היה עליו משלט משותף לשני הצבאות ("המשלט המשותף"). הד למשלט שהפך לעיר אפשר לשמוע בשיר "היו זמנים" ("עכשיו דבר אין להכיר, על המשלט יושבת עיר").


העיר התבססה על תושבי מעברת הרטוב, שעברו לבתים ושיכונים בשנות החמישים. העיר עברה שינוי עצום בעשרים השנים האחרונות. שכונת רמת בית שמש, על הגבעות מדרום לעיר, הפכה למוקד חרדי ענק. שכונות רבות נפרשו על הגבעות, ובתצלום אויר אפשר לראות שמנזר בית ג'מאל (נבקר בו בהמשך) הפך לשטח מוקף בבניה. בנוסף, חלק (קטן אך צעקני) מתושבי רמת בית שמש הם חרדים קיצוניים ביותר, מנטורי קרתא, והם הפכו את בית שמש, שלא בטובתה, למוקד סכסוך בין חרדים, לבין דתיים לאומיים וחילוניים.

המשלט המשותף נמצא ברחוב המשלט בעיר, ולידו גן פסלים יפה, גן גולן פלאי, לזכר חייל שנפל ב-1992, ובו פסלים המתארים סצנות מהתנ"ך.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

כדי להגיע ל תל בית שמש, נמשיך לכביש 38. ליד אחת הכניסות לעיר, ממערב לכביש, נמצא התל. הממצאים החשובים שנמצאו בו נלקחו, ואי אפשר לסייר בכל מה שנמצא שם, אך בעתיד הוא יהפוך לגן לאומי מוסדר. בינתיים, מסוף ינואר ועד אמצע פברואר הוא מתכסה בים של כלניות אדומות. מחזה יפה.

בתל בית שמש נערכות חפירות לאורך העשורים האחרונים (גם לי יצא לחפור שם כמה ימים...), ולפני כמה חודשים ילד מטייל מצא פסלון מימי התנ"ך שלא התגלה בחפירות.


בית ג'מאל
מדרום לבית שמש (למעשה, העיר מתחילה "לעטוף" את בית ג'מאל גם מכיוונים נוספים), ליד עינות דקלים (על כביש 38) יוצאת דרך אל מנזר בית ג'מאל (זוהי נקודת הפרידה של הל"ה משלושה מהלוחמים שיצאו איתם לדרך, עוד על הל"ה 
כאן).

נסיעה קצרה ואנחנו כמעט באיטליה: כרמי זיתים, פריחת חורף ומנזר איטלקי. המקום נקרא בית ג'מאל על שם רבן גמליאל הזקן שמזוהה במסורת הנוצרית כאחד ממוריו של פאולוס. המנזר נבנה ב-1881 על ידי המסדר הסלזיאני, ובשנות ה-30 הוקמה במקום כנסיה קטנה ומרהיבה (בתכנון הארכיטקט ברלוצי) מצוירת בצבע בטכניקה שתזכיר פסיפסים, כמו הפסיפסים שנמצאו בכנסיה ביזנטית, שנערכו כאן בבית ג'מאל. מומלץ לבקר בכנסיה.
בשנת 1989 הוקם גם מנזר לנזירות שתקניות, בלגיות וצרפתיות, שעוסקות רוב היום במלאכת יד ובהרהורים. אפשר לקנות מתוצרת המנזר - יין, דבש וקרמיקה. 
בכנסיה קבור האב מרסל דיבואה
בכל שבת (פרט לקיץ) נערכים קונצרטים (בתשלום) בשעה 12:30 בכנסיה
צילום: ד"ר אבישי טייכר

200 מטר ממערב למנזר נמצא עץ זית עתיק מאוד, מהגדולים בארץ


צילום:ד"ר אבישי טייכר
צילום:ד"ר אבישי טייכר
דיר רפאת
נחזור בכביש 38 צפונה, ונפנה לכיוון קיבוץ צרעה. נמשיך ונפנה ימינה לדיר ראפאת, מנזר ומוסד לנערות, ובו כנסייה יפה, שבה כתובה הכתובת "שלום לך מרים" (זו הפניה הראשונה של המלאך גבריאל למריה) בשפות רבות (350 לטענת הנזירות, אבל לא ספרתי).  המנזר הוקם על קרקע שנמכרה על ידי הכפר שהיה קיים אז (רפאת) לכנסיה הקתולית. כיום, חלק מהמקום מושכר למוסד גמילה בשם "רטורנו".


צילום: Dannychn

צילום: Dannychn
צילום: Dannychn

במתחם דיר רפאת פועל יקב מוני ואפשר לקנות מתוצרתו

משם אפשר להמשיך לקיבוץ צרעה ולקנות גם שם מתוצרת היקב והמחלבה המקומיים.

צילום: מתניה

ומה עוד באיזור?
  • מסוף דצמבר ועד תחיל מרץ מתכסים היערות במעטה עבה של רקפות. גם ביער הפסלים (ליד צרעה) וגם ליד יער הקדושים (מצפון לבית שמש, וממזרח לכביש 38)
  • אחרי הרקפות - מגיעות השקדיות, וגם מהן יש לא מעט באיזור 
  • בינואר 1948 עשתה את דרכה שיירה של לוחמי פלמ"ח מהרטוב (בית שמש) דרך בית ג'מאל לעזרת מגיני גוש עציון. אלו הם לוחמי הל"ה. על סיפורם הטראגי תוכלו לקרוא כאן ולהמשיך (תלוי במצב הבטחוני) לכיוון גוש עציון. יפה שבעתיים בשלג
  • המרחב של יערות ירושלים הוא כר פורה להנצחת קהילות שחרבו בשואה. פוסט שכתבתי על כך לפני כמה חודשים
  • בימים אלה מתחילה פריחת הכלניות בנגב המערבי ("פסטיבל דרום אדום"), אך עוד מעט תתחיל פריחה קרובה יותר ולא פחות יפה בחבל לכיש, גם שם הכל אדום
 

5 תגובות:

  1. נהנתי.
    שתי הארות -
    א. לגבי פרידת הל"ה משלושת הלוחמים שחזרו - הארוע היה ממזרח לעינות דקלים ליד המושב זנוח דהיום.
    ב. רבן גמליאל מאוחר לתקופתו של ישו ולא סביר שישו היה תלמידו.

    השבמחק
  2. תודה על התגובה.
    1. על פי המידע שיש בידי, נקודת הפרידה של הל"ה מהלוחם שנקע את רגלו ומשני חבריו היא אכן ליד עינות דקלים. אם יש לך מקור למיקום אחר, אשמח לשמוע ולתקן.
    2. הכוונה היא לרבן גמליאל הזקן, לא לרבן גמליאל המוכר לנו שחי בסוף המאה הראשונה. רבן גמליאל הזקן הוא סבו של רבן גמליאל מיבנה. מבחינת הזמנים זה מתאים. טעיתי בפרט אחד: הוא מוכר באמונה הנוצרית כמורהו של פאולוס (ללא כל סימוכין, אבל לא מתווכח עם אמונה). הוא אף הפך לקדוש נוצרי (עד לפני כמה עשרות שנים, אז הוסרה קדושתו). אתקן את הפוסט עם התייחסות לפאולוס

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי הל"ה - נא ראה תמונת השלט בפוסט שלך על הל"ה.

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
  3. מתוך האתר הזה (שנחשב בעיני אמין) http://etzion-bloc.org.il/tabid/75/Default.aspx

    על ראשית הדרך מעידים השלושה שחזרו (הלוחם שנקע רגל ושני מלוויו). אורי גביש: "היו שם יצחק הלוי ויונה לווין ועוד כמה חבר'ה... אני זוכר שהם התלבטו למרות שהם הכירו את הדרך. הם ידעו שיש קשיים בניווט... עם גמר המיסדר הייתה השעה 23:05 והיה לנו ללכת כ-25 ק"מ. יצאנו מהר-טוב ופנינו מערבה לכיוון מטע הזיתים. התקדמנו בשקט כמה שאפשר ומדי פעם היינו צריכים לעצור בגלל הזרקור של תחנת המשטרה. חצינו את הפסים כלפי דרום תוך עקיפת המשטרה ועלינו במקביל לואדי שהולך לכיוון בית ג'ימאל דרומה. חנינו ליד מעיין מים זורמים".

    ייתכן שהמפה על השלט לא מדוייקת

    השבמחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז